יום שלישי, 17 בדצמבר 2013

טרבלינקה ואושוויץ זה כאן...מדינה שמונהגת על ידי הערב רב שרוצחים נשמות ישראל ..שגדול המחטיאו מהורגו ...רוצחי נפשות ...תתפללו שהשם יתברך יעביר מעלינו את מלכות הרשעה וישלח לנו את משיח צדקנו ברחמים ...תתרחקו מהערב רב ימח שמם ...הם השלטון אומר הזוהר הקדוש בפרשת נשא....הם שורפים את האחים שלנו ....מחדירים לנו תרבות של גויים ..שונאים את אלוקים ואת התורה ...רשעים ,כופרים ומינים...זה הבירור האחרון ..מלחמתנו בהם היא לא באלימות אלא בתשובה ...שובו בתשובה ..ותנצלו ...

על החובה לברך צדיק ועל החובה לקלל את הרשע



  • "אמר רבי יצחק: כל מי שהוא מזכיר את הצדיק ואינו מברכו - עובר בעשה. מה טעמיה? זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה. וכל מי שהוא מזכיר את הרשע ואינו מקללו - עובר בעשה. מה טעמיה? וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב.".(ראו בראשית רבה מט א):
מאיפה אנו יודעים שהקראים(כת של כופרים וטיפשים שמאמינה רק בתורה שבכתב) טועים?


 האמת אינה יכולה להאמר תמיד בעדינות, ובדיוק כפי שאני נאלץ לומר לכל נוצרי שישו אינו א-לוהים ולא קיים "שילוש קדוש", כך עלי להסביר לכל קראי מדוע הקראות מבוססת על טעות, וכי עליו לעזוב אותה כדי להיות יהודי כשר בישראל.
אנו יודעים שהדת הקראית (כמו גם הדת השומרונית) היא לא נכונה, וזאת בגלל ארבע סיבות עיקריות:
* * *
1) הסיבה הראשונה: כי לא ניתן להבין את מצוות התורה שבכתב ללא ביאור שבעל פה שעבר מדור לדור לצד התורה. הנה מספר דוגמאות מתוך מאות:
(א) בשום מקום בתורה לא כתוב מהן המלאכות האסורות בשבת (וזו כידוע מצווה שנהרגים עליה!).
(ב) בשום מקום בתורה לא כתוב מה פירוש "אל יצא איש ממקומו".
(ג) בשום מקום בתורה לא כתוב איך מתחתנים, או מה זה בכלל "ספר כריתות".
(ד) בשום מקום בתורה לא כתוב איך שוחטים.
(ה) בשום מקום בתורה לא מבואר מהי מזוזה ומה כותבים בה.
(ו) בשום מקום בתורה לא מפורט מהי ציצית ואיך היא אמורה להראות.
(ז) ואני מאמין שתוכלי להמשיך את הרשימה בקלות, כי למעשה שום מצווה בתורה אינה מפורטת ומבוארת כשלעצמה. מצוות התורה כתובות כמעט כמו תוכן עניינים. התורה רק מציינת את המצוות, אך לא מפרטת או מבארת אותן.
והדבר פשוט וברור מאליו שכאשר ירד משה רבינו מהר סיני עם המצוות, שאלו אותו העם "מהי ציצית? איך מכינים מזוזה? איך כותבים ספר כריתות? איך מתחתנים? מה הפירוש אל יצא איש ממקומו ביום השבת? האם מותר להכין אש דלוקה לפני השבת? מהן המלאכות שאסורות בשבת?" וכן הלאה וכן הלאה. הרי ברור מאליו שמשה רבינו לא אמר לעם - תנחשו, תבינו לבד...
ורק לדוגמה - מספיק לקרוא על פרשת מקושש העצים בתורה. הנה ראינו שא-לוהים ציווה בדור המדבר שיש להרוג כל אדם שמחלל שבת, אך א-לוהים לא הסביר באיזו דרך הורגים אותו...! משה רבינו לא ידע את פרטי ההלכה הזאת, וגם לא ניסה לפרש אותה בעצמו. הוא חיכה ושאל את ה' כיצד בדיוק הורגים את מקושש העצים. והרי לך ראיה ברורה שאפילו משה רבינו לא ביאר את המצוות מדעתו האישית, אלא בירר מפי ה' הסבר ופירוט לכל מצווה ומצווה מהתורה (ועצם העובדה שעם ישראל ידע שאיסוף עצים בשבת היא מלאכה, היא בעצמה מוכיחה שעם ישראל קיבל גם ביאור בעל פה לכל המלאכות האסורות בשבת).
* * *
2) הסיבה השנייה: כי הקראים הופיעו בדור מסויים, על ידי "ענן בן דוד", ולא היו קיימים תמיד. אין להם מסורת מזמן נתינת התורה, ולכן הם אינם מעבירים את התורה המקורית מדור לדור.
עם ישראל מאז ומעולם העביר את התורה שבעל פה, וזו עובדה היסטורית מזה אלפי שנים. הקראים לעומת נולדו בדור מסויים, בו כבר היתה התורה שבעל פה נפוצה בישראל. הם כפרו בתורה שבעל פה, בעצת "ענן בן דוד" והמציאו לעצמם כת חדשה והבנה משלהם למצוות התורה. פירושם הקראי הופיע יש מאין בדורם של חז"ל. גם הצדוקים והבייתוסים הופיעו בזמן חז"ל על ידי מנהיגים כמו צדוק ובייתוס. אדם ישר ילך תמיד למקור, הוא יחשוש מזיוף ולכן הוא לעולם לא יקנה את האמת ממקור שני (במיוחד כאשר המקור השני סותר את המקור הקדום לו). הקראות נוצרה לראשונה במאה ה-8, היא המציאה פרשנות חדשה לתורה, ולא הועברה מדור לדור. חכמי ישראל (חז"ל) היו החכמים שהעבירו ולימדו את התורה, הם היו מי שהעבירו את גחלת המסורת, ובלעדיהם גם לקראים לא היתה תורה...! הקראים הראשונים למעשה קיבלו את התורה מחכמי ישראל - מאותם חכמים שהעבירו גם מסורת עם תורה שבעל פה מדור לדור. הקראים החליטו לקבל את התורה שבכתב ולכפור בתורה שבעל פה. הם פשוט ירקו לבאר ממנה את שתו מים, וכפרו בכל הרבנים והחכמים שקדמו להם.
המסקנה היא פשוטה מאוד; חובה עלינו לסמוך על מוסרי התורה הראשונים, ולא על החקיינים שקמו אחריהם ושינו את התורה. אם נלך ונאמין לכל כת, אולי גם נאמין לברית החדשה של הנוצרים? ואולי נאמין במקום הקראים לשומרונים, או לבייתוסים, או לקראים, או לרפורמים, או לכל מיני כתות הזויות אחרות שקמו לאורך הדורות? התשובה ברורה מאליה. חובה עלינו ללכת בקו האמת, ללא סטיות וללא טעויות. זו התורה המקורית שעברה מדור לדור, והיא תמיד עברה לצד התורה שבעל פה.
כדי להמחיש נקודה זו, מספרים לנו חז"ל סיפור מעניין על גוי שביקש להתגייר (שבת, דף לא, עמוד א). בגמרא זו מסופר על גוי אחד שבא לפני (הרב) שמאי. שאל אותו הגוי: "כמה תורות יש לכם?", ושמאי ענה לו: "שתיים, תורה שבכתב, ותורה שבעל פה". אמר הגוי לשמאי: "בתורה שבכתב - אני מאמין לך, אבל בתורה שבעל פה - אני לא מאמין לך. גייר אותי כדי שאלמד את התורה שבכתב". שמאי גער בגוי והוציא אותו.
הלך הגוי לפני (הרב) הילל, וביקש שהוא יגייר אותו. הילל הסכים לגייר אותו, אך כיצד הוא עשה זאת? ביום הראשון קרא הילל לפני הגוי: "אלף בית גימל דלת...", וכך הילל לימד אותו את אותיות האלף בית. למחרת לעומת זאת, הילל לימד את האותיות הפוך (כלומר הראה לגוי צורה של האות אלף, ואמר לו שזאת גימל, הראה לו צורה של האות דלת, ואמר לו שזאת בית). הגוי התפלא ושאל את הילל: "אבל אתמול לא לימדת אותי כך?!". ענה לו הילל: "האם עלי סמכת בלימוד האותיות? אם כך, אז גם בתורה שבעל פה תסמוך עלי!". הגוי הבין את דברי הרב, קיבל גם את התורה שבעל פה, והתגייר.
סיפור זה עומד בדיוק על הנקודה הזאת - את התורה אנו קיבלנו מדור לדור על ידי חכמי ישראל. הם מעבירי המסורת, ובלעדיהם לא היתה לנו תורה, לא היינו מבינים את המצוות, לא היינו יודעים לקרוא ולכתוב, ולא היינו אפילו מכירים בימינו את אותיות האלף בית. חכמי ישראל הם מעבירי הגחלת המקורית, ואילו הקראים ושאר הכתות נוצרו בידי אנשים שהעתיקו את התורה וסילפו את המסורת. אנו יודעים שהתורה היא אמת רק בזכות שומרי המצוות שהעבירו את התורה מדור לדור. אנו יודעים כיצד לקרוא ולכתוב רק בזכות שומרי המצוות שהעבירו את השפה העברית מדור לדור. ואותם שומרי מצוות גם העבירו מדור לדור תורה שבעל פה המבארת את כל המצוות שבכתב, ולכן אנו יודעים שהיא אמת. בלעדי מעבירי התורה המקוריים לא היתה לנו תורה ולא היתה לנו היסטוריה, ולכן חובה עלינו להאמין להם גם במסורת שבעל פה. לעומת זאת מי שקיבל מחכמי ישראל רק את התורה שבכתב, למעשה כופר במקור ומסלף אותו. ולכן אנו יודעים שהקראות היא שקר, בדיוק כמו כת הרפורמים או השומרונים.
* * *
3) הסיבה השלישית: כי הקראים שינו את דעתם שוב ושוב.
זוהי עובדה שבכל דור מבינים הקראים אחרת את התורה, הם אינם סומכים על החכמים שקדמו להם, ובכל פעם הם בטוחים שהקודמים טעו - ואילו הם מבינים את התורה טוב מהם. עובדה זו מוכיחה שהקראות היא בעצם פרשנות אישית של בני אדם, וכי לא ניתן להבין את התורה שבכתב כפשוטה ללא ביאור שבעל פה. הנה מספר דוגמאות:
(א) בעבר סברו הקראים שאסור לצאת מהבית ביום השבת אלא רק לבית הכנסת. אחר כך החליטו הקראים שבעצם מותר לצאת מהבית עד מספר מסויים של צעדים...
(ב) בעבר סברו הקראים שספק פיקוח נפש אינו דוחה את השבת, אך היום הם החליטו שבעצם צריך...!
(ג) הקראים הראשונים סברו שהפסוק "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" אומר שכל קרובי האישה לא יכולים להתחתן עם כל קרובי הבעל! בגלל סברה מוזרה זו הם כמעט נכחדו, עד שקראים מאוחרים יותר החליטו שזו בעצם לא מצווה מהתורה, והתירו לקרובים להתחתן עם קרובים...
(ד) הקראים אסרו בעבר להשאיר אש דולקת לפני השבת, ולכן הם ישבו בשבת בחושך ואכלו אוכל קר. אך הקראים בימינו מתירים להשאיר אור לפני השבת...
(ה) קראים רבים בעבר אסרו למול בשבת, ואפילו להוציא חפצים מהבית ביום השבת... כיום הקראים מתירים זאת. אך מסיבה בלתי ברורה, גם כיום אוסרים הקראים על גבר ואישה נשואים לקיים יחסים ביניהם ביום השבת...
(ו) עד היום חלוקים ביניהם הקראים לגבי הלכות שבת רבות, וכל אחד נוהג אחרת. כך לדוגמה, יש קראים שחושבים שחשמל אינו בגדר אש, ולכן הם משתמשים במכשירי חשמל כמו טלפון סלולרי בשבת.
(ז) הקראים האמינו ש"עין תחת עין" הוא כפשוטו והיו פוגעים פיזית באנשים שפגעו באחרים. אך בדורות מאוחרים יותר החליטו הקראים שבעצם צריך להישמע לחוקי השלטון החילוני, ולכן הם אינם נוהגים כך...
(ח) הקראים בעבר אסרו להתחתן עם יהודים רגילים, בגלל הבנתם את דיני הממזר מהתורה. אך הקראים בימינו מתירים לקראי להתחתן עם כל יהודי - אם הוא רק יודה בקראות...
(ט) הקראים יצאו נגד הרבנים בטענה שאסור להוסיף שום מצווה על חוקי התורה... אך הם עצמם הוסיפו לעצמם עוד ועוד מנהגים ותקנות לאורך הדורות, אותם הם שומרים עד היום בקפידה. כך לדוגמה, קראים חיקו את בתי הכנסת של היהודים, הם החליטו שיש לחבוש כיפה רק בבית הכנסת, הם עורכים "בר מצווה" כמו היהודים, והם המציאו עוד כל מיני מנהגים כמו איסור ללכת בבית הכנסת עם נעלים... את כל המנהגים הללו לא קיימו הקראים הראשונים, וקרוב לודאי שהם היו רואים בהם "הוספה" על מצוות התורה. זאת כאשר כל הקראים בימינו נוהגים כך.
רוב השינויים שהוזכרו כאן החלו מהמאה ה-11, אז התחילו הקראים להקל במצוות ולהציע פרשנות חדשה לתורה. בכל דור הבינו הקראים בצורה שונה את התורה, עובדה זו מוכיחה שהשיטה הקראית כושלת מיסודה. לא ניתן להבין את התורה כפשוטה, כי אם היה ניתן, היו כל הקראים מבינים את התורה ללא שום קושי או שינוי. חוקי התורה אינם בגדר המלצה אלא חובה. על מצוות רבות מהתורה היו גם נהרגים ונשלחים לגהנום (כמו מצוות השבת, או איסורי עריות). ולכן לא יתכן מצב של שינוי יסודי בהבנת התורה - או שהקראים הקודמים צדקו, והקראים המודרניים דינם מיתה וגהנום, או שהקראים הקודמים טעו ודינם היה מיתה וגהנום. אך בעצם גם את זה לא נוכל לומר, כי הרי אף בימינו חלוקים הקראים בינם לבין עצמם בהבנת התורה. בשום דור לא יכלו הקראים לשפוט את העם או להעניש על פי התורה, כי הם מעולם לא ידעו למה באמת התכוונה התורה.
שינויים שכאלה נוצרו נוצרו מסיבה אחת פשוטה, כי הקראים לא סומכים על הבנת החכמים שקדמו להם, והם מחשיבים את דעתם האישית יותר מכל חכם שקדם להם. בכך למעשה, מתכחשים הקראים לעובדה הפשוטה כי החכמים הקדומים היו קרובים יותר למקור, לשפה העברית הקדומה, לתרבות התורנית, לעולם המושגים של התורה, לשיטה המקורית של התורה, ולכן החכמים הקדומים היו גם חכמים יותר מהחכמים של היום, כי היו להם את כל הכלים והיכולות להבין את התורה טוב מאיתנו. הקראים מתכחשים להגיון פשוט זה, ומסיבה זו הם חוזרים ומשנים את התורה ומצוותיה [אך בעצם, אם היו הקראים סומכים על החכמים שקדמו להם - אז הם לא היו קראים; כי הרי החכמים הקדומים ביותר היו כידוע חכמי ישראל, אשר העבירו מדור לדור את התורה שבעל פה]. נדמה שהקראות כולה מבוססת על יסוד של גאווה אישית - כל הקראים סבורים שכל אדם בכל דור יכול להבין את התורה לא פחות מהקודמים לו, ואפילו הרבה יותר טוב מהם; זאת על אף המרחק ההיסטורי הרב ביניהם, שינויי השפה, המושגים והתרבות. גאווה אישית זאת מונעת מהקראים לסמוך על החכמים הקודמים של הכת שלהם, והם חוזרים ומבטלים את הבנת הקודמים להם ללא שום קושי וחשש. הם מפרשים את התורה מחדש על פי הבנתם האישית בכל דור, ובכך הם מוכיחים שבשום דור לא היה ניתן להבין את התורה כפשוטה. עובדה זו הופכת את הקראים לכת הדומה מאוד לרפורמים או הקונסרבטיביים, הדוגלים כולם בשיטת הגאווה - החדשנות התועלתית והדעה האישית. השיטה הקראית נותנת לקראים את האפשרות הבלתי מוגבלת לשחק בתורה כמו בבצק, ולעצב את המצוות לפי רצונם האישי בכל דור. וזו ההוכחה שהקראות היא שקר: התורה שבכתב מעולם לא השתנתה, אך הבנת התורה השתנתה שוב ושוב בידי הקראים. כך למעשה הוכיחו הקראים שאין באמת "פשט" לתורה, ולא ניתן להבינה כפשוטה המילולי. זוהי אירוניה וצחוק הגורל גם יחד, כאשר הקראים עצמם מוכיחים את חובת קיומה של תורה שבעל פה; במעשיהם הם מוכיחים שלא ניתן לקיים את התורה ללא ביאור חיצוני. הקראים מהווים דוגמה חיה לכך, כי האדם יהיה תמיד מוגבל בשכלו בפני הבורא, ולכן הוא לעולם לא יוכל להבין את תורת ה' על פי הבנתו האישית. לשם כך נחוץ ביאור אלוקי שבעל פה - מסורת שעברה על פי נביא והתגלות אלוקית, היא התורה שבעל פה המבארת כל מצווה שא-לוהים ציווה בתורה.
* * *
4) הסיבה הרביעית: כי היו עוד כתות חוץ מהקראים שהחליטו פתאום לכפור בתורה שבעל פה, ובכל זאת, כל כת שכזו הבינה את פשט התורה באופן אחר.
הקראים לא היו הכת היחידה שכפרה בתורה שבעל פה, והיא גם לא היתה הכת הראשונה. קדמו להם כתות אחרות, כמו השומרונים (כותים), וכנראה גם הבייתוסים והצדוקים. היו כמה וכמה כתות מרדניות בעם ישראל שהתנגדו לשלטון היהודי-רבני וביקשו להיות עצמאיות. לשם כך הם בחרו לכפור בהנהגה הדתית של חכמי ישראל, וקבעו שיש להבין את התורה ללא ביאור חיצוני (ובעיקר - ללא צורך בחכמי ישראל). השיטה שלהם היתה דומה לזו של מלכי יהודה שלא רצו שתושבי ישראל יעלו לירושלים, ולכן הם יצרו עבורם צלם ומסכה באיזורים אחרים בארץ.
עד עצם היום הזה קיימת הכת השומרונית לצד הכת הקראית - שתיהן כופרות בתורה שבעל פה, שתיהן טוענות שאפשר וגם צריך להבין את התורה כפשוטה ללא ביאור חיצוני - ועם זאת כל אחת מהן מבינה את מצוות התורה בצורה אחרת, וכופרת בהבנה של הכת השניה. היש הוכחה פשוטה מזו שאי אפשר לקיים את התורה ללא ביאור חיצוני?
הבייתוסים לדוגמה היו סבורים שהפסוק "ופרשו את השמלה" מחייב הבאת שמלה אמיתית. לדעתם הפסוק "וירקה בפניו" (לעניין יבום) כוונתו בפנים ממש... הבייתוסים והצדוקים חשבו שאין עולם הבא, ואין שכר ועונש... השומרונים לעומתם מקריבים עד היום קורבנות, וחושבים שבית המקדש היה בשכם. כפי שקל לראות, כל כת הבינה את התורה באופן אחר מחברתה, רק בגלל הכפירה בתורה שבעל פה. זה בעצם היה הדבר היחיד המשותף לכל הכתות הללו - הן כולן כפרו בחכמי ישראל, כפרו בתורה שבעל פה, וחשבו שניתן להבין את התורה בעצמם. ובמבחן התוצאה כולם נכשלו, כי כל אחת מהן הבינה את התורה אחרת, והוכיחה שאין לתורה פירוש אחיד.
הקראים כופרים בשומרונים, והשומרונים כופרים בקראים, וכך היה המצב גם בתקופת הבייתוסים והצדוקים. ואם לא די בכך, הקראים חלוקים גם בינם לבין עצמם, ושינו את הבנת התורה שוב ושוב לאורך הדורות, כשהם חוזרים ומבטלים את דעת הקראים שקדמו להם. כל אלו מוכיחים שלא ניתן לקיים את התורה כפשוטה, ולא ניתן להבין את התורה ללא ביאור חיצוני שבעל פה, המבאר כל מצווה מהתורה. אילו באמת לא היינו צריכים את התורה שבעל פה כדי להבין את התורה שבכתב, אז לא היתה צריכה להיות שום מחלוקת בין "קראים", "שומרונים", "בייתוסים" או "צדוקים". אם התורה היתה מובנת כפשוטה היתה אז רק כת אחת, והבנה אחת לתורה שבכתב. עצם העובדה שקמו כתות שונות עם אותו יסוד, וכל אחת הבינה את התורה בצורה אחרת לפי "הפשט" האישי שלה, מוכיחה שאין פשט אובייקטיבי, וכי לא ניתן להבין את התורה ללא ביאור חיצוני. אירוני עד כמה שהדבר ישמע, עצם העובדה שיש "קראים" ויש "שומרונים" והיו "בייתוסים" והיו "צדוקים", היא ההוכחה שלא ניתן להבין את התורה כפשוטה, ויש צורך בסיסי בתורה שבעל פה.
* * *
סיבה נוספת שמעידה על הטעות השורשית מאחורי כתות אלו - הוא המספר המצומצם שלהן בעם ישראל:1) הצדוקים נכחדו כאילו לא היו.
2) הבייתוסים נכחדו כאילו לא היו.
3) השומרונים מונים בימינו בסך הכל 750 איש!
4) בכל העולם כולו חיים בקושי ארבעים אלף קראים.
אי אפשר לומר שהקראים או השומרונים הם עם ישראל, כמו שאי אפשר לומר שהרפורמים או הקונסרבטיביים הם עם ישראל. הם לא מהווים בכלל גורם במשוואה, והם לא מייצגים איש מלבד את עצמם.
וזאת האמת הפשוטה: אף אחת מהכתות הללו לא מהווה ולא היוותה את "עם ישראל" לאורך הדורות, ואף אחד מהן לא מוכרת במיוחד בדורנו. כאשר מכריזים בעולם על עם ישראל, יודעים כולם לזהות ולהצביע על היהודים. אחרי הכל, אפילו היהודים החילונים מכירים בהלכה הרבנית ומקיימים מצוות בסיסיות בהתאם לה. רוב החילונים עורכים ברית מילה, עושים בר מצווה, צמים ביום כיפור, עורכים את ליל הסדר, אוכלים מצות בפסח, מתחתנים ומתגרשים, עורכים הלוויה וקדיש - וכל זאת בידי רבנים, ובדרך ההלכה היהודית. אפילו גוי יודע לזהות יהודי שומר מצוות כאדם שחובש כיפה, מתעטף בטלית, מניח תפילין, וכיוצא באלה. גם חילוני יודע ללכת לרב כשהוא רוצה להתקרב ליהדות. הרבנים מייצגים את כל עם ישראל - כי עם ישראל מודה ומכיר בהם (ולמעשה כל החילונים שרואים כיום בארץ ובעולם, היו בעבר הרחוק יהודים שומרי מצוות המאמינים בתורה שבעל פה).
כאשר מישהו אומר "יהודי", אף אחד לא יחשוב בכלל על קראי או שומרוני, כמו שלא נחשוב על רפורמי. הם פשוט לא מייצגים את עם ישראל. הכתות הזעירות הללו אינן מהוות איזושהי "זהות יהודית" עבור עם ישראל, הן תמיד היו נפרדו מעם ישראל (כי הם חשבו אותנו לממזרים), ולכן הן מעולם לא היוו חלק בהיסטוריה הענפה של כל הקהילות היהודיות בעולם.
אין זה פלא שרוב היהודים בימינו בכלל לא שמעו על קראים או שומרונים, ולא יודעים מי הם בכלל. חיפוש קצר של המילה "Jew" או "יהדות" בכל אינציקלופדיה או מנוע חיפוש יגלה מיד מידע בסיסי על תפילין, על חנוכיה, על כיפה או על טלית - כל אלה היוו מאז ומתמיד את הסמלים היהודיים הרשמיים של עם ישראל לאורך אלפי שנים, סמלים שמייצגים את ההלכה היהודית והתורה שבעל פה; מנגד זאת, הם כולם סמלים שהכתות המוזכרות לא מייצגות. מהי יהדות? מהם חגים יהודיים? כל חילוני יוכל להצביע לכיוון היהדות המקורית.
אפילו גויים אנטישמים יודעים לצייר יהודים בדמות חרדי עם כובע וזקן ותפילין, כי הם יודעים שאלו מייצגים את הזהות היהודית. קראים ושומרונים לא מוכרים במילון היהודי הזה בכלל, ולא יצגו מעולם את עם ישראל (למעשה גויים רבים בעבר חשבו שכתות כמו קראים ושומרונים בכלל לא שייכות לעם ישראל).
כל יהודי בעולם יודע מה זה "רב", אצל מי עושים ברית מילה ולאיזה בית כנסת הולכים ביום כיפור. כאן נמצא עם ישראל מדורי דורות, ועל אף ההתדרדרות הרוחנית הרבה - העם עדיין מכיר בהיסטוריה המקורית שלו, ויודע מי היו אבותיו האמיתיים. כאשר אנו אומרים "עם ישראל" או "יהדות" אנו יודעים שהכוונה היא לתורה שבכתב והתורה שבעל פה, על כל הרבנים שהעבירו ולימדו את התורה והמצוות לאורך הדורות. שום אדם רציני לא יוכל להעלות בדעתו שהשומרונים או הקראים הם "עם ישראל האמיתי" לאורך ההיסטוריה, כאשר המציאות העובדתית מראה היכן היה ותמיד נמצא עם ישראל האמיתי. מי שמאמין בהשגחה אלוקית, לא יוכל אלא להסיק שהבורא פסח על כתות אלו, המתמעטות ונכחדות כלא היו, ומבקש אך את בני ישראל.
בברכה,
דניאל בלס.

_________________
 

אתרנו: www.HaEmet.net ופורום: http://4142.hydepark.co.il

יום שני, 16 בדצמבר 2013


כמה גדול שכרם של המנפצים האייפון והטלויזיה קראו וצפו

שמעו השיעור של הרב מנחם שטיין שנקרא התקשורת ונזקיה ששכנע גם אותו לשבור שני אייפונים...מי שיצפה בשיעור הזה לא יוכל להשאר אדיש והוא ישבור הנייד החכם שזה עבודה זרה של דורנו וזה הנסיון הקשה ביותר של הדור לבער את כל הטומאה של עץ הדעת טוב ורע ובכך חטא האדם הראשון וחוה אמנו שחשב שהוא ינצל את הטוב ויבורר את הרע וכאן טעה..השם אומר תרחק מן הרע ..תבערו מקרבך ..ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחורייך..קדושים תהיו כי קדוש אני..אבותינו מסרו את נפשם ..אז מה זה למסור אייפון ?? לעומת נפש...!! המכניס עצמו לנסיון גם אם עומד בו אומרת הגמרא נקרא רשע!!

תרשמו ביוטיוב הרב מנחם שטיין התקשורת ונזקיה ותקבלו כוחות אדירים לשבור האייפון זכרו זה הבירור האחרון ומי שלא ימסור נפש ..המשחיתים יקחו לו את הנפש ורק צרות יביא על עצמו!

לצפיה הוידאו הנ"ל לחצו
http://www.youtube.com/watch?v=FAhpY9G2bvg&feature=share&list=PL138E32AEDC5A6B6E

המוהרא"ש מיבניאל נגד הסמארטפון: "הורס את החיים"

מנהיג חסידי ברסלב ביבניאל, תקף את השימוש במכשירים החכמים למיניהם, והגדיר את התוצאות העלולות להיגרם מכך כתוצאות שימוש כסמים: "ברגע שנתפסים בזה קשה מאוד לצאת מזה" (דיגיטל) מאתר כיכר השבת

ניסים פרץ
|
י"ד בטבת תשעד   00:09  17.12.13
הדפסה
המוהרא''ש נגד האייפון: "כמו סמים"
(יח"צ)
המוהרא"ש, העונה גם לכינוי "הצדיק מיבניאל", תקף את השימוש במכשירי הסמארטפון למיניהם, והגדיר את התוצאות העלולות להיגרם משימוש שכזה כתוצאות שימוש בסמים "ברגע שנתפסים בזה - קשה מאוד לצאת מזה".
את הדברים, כתב הרב שיק במכתב תשובה לשאלת תלמידה באתר הרשמי של הפלג הברסלבי בראשו הוא עומד. התלמידה, ביקשה לשמוע את דעתו של הרב על מכשיר סמארטפון חדש שיצא לאחרונה לשוק, ומבוקר מפני תכנים בעייתיים. 
"זה מאוד מושך אותי ואני שוקלת לקנות מכשיר כזה, אבל רציתי שהצדיק יגיד לי מה דעתו: האם אפשר לקנות מכשיר כזה או עדיף להימנע ולהישאר עם המכשיר הכשר שיש לי?" שאלה הגולשת את הרב שיק.
 (צילום ארכיון: אלי הורביץ)
הרב שיק (צילום ארכיון: אלי הורביץ)
"הכי בריא והכי מאושר - מי שאין לו טלפון משוכלל" השיב מנהיג הפלג הברסלבי, "אני מוכרח להגיד לך שזה נסיון קשה מאד מאד, אם יש בידו כלי משחית הנקראים אייפון, בלקברי, אייפד, אנדרואיד וסמארטפון, ההכרח לבסוף להתחבר אל האינטרנט, וכך הורס את החיים שלו" אמר הרב שיק.
הרב שיק הזהיר את הגולשת מפני פלאי הטכנולוגיה שמעוררים כפירה ואפיקורסות, לדבריו: "לכן אני מוכרח להזהיר אותך שתדעי שהיום יש בעולם קליפה עצומה שכובשת כל חלקה טובה, ומקררת את האמונה ואת היראת שמים מבר ישראל, ומכניסה בו כפירות ואפיקורסות".
"אני מאד מאד מבקש אותך שתצייתי אותי בדבר זה, ואז טוב לך כל הימים" כתב הרב לסיום, ואיחל: "הקדוש ברוך הוא יציל אותך מהתאווה הזו להשיג אחד מהכלי משחית האלו"

ועוד באותו עניין


צפו: ראש ישיבת 'משיב הרוח' מנתץ סמארטפון ופורץ בשירה

טקסי ניתוץ האייפון ודומיו: ערב הימים הנוראים, כינס ר"י "משיב הרוח" הרב ישעיה רוטנברג את תלמידיו לאירוע ניתוץ של טלפון חכם. כך זה מתנהל: ברכה, ניתוץ, ושירה מקפיצה • צפו בוידאו (חרדים)

ישראל כהן
|
י"א בתשרי תשעד   17:59  15.09.13
הדפסה

(צילום: באדיבות המצלם)

צפו במדור וידאו

לצפות בסרטון לחצו כאן לכתבה המקורית באתר כיכר השבת
http://www.kikarhashabat.co.il/תיעוד-שוברים-אייפון-ופורצים-בר.html
המלחמה בסמארטפונים עולה מדרגה: בימים האחרונים הופצו שוב שלטים בגנות 'האייפון ודומיו 'בשכונות החרדיות ברחבי הארץ, ונתלו על מרפסות הבתים.
במקביל, התקיימו בימים האחרונים "טקסי" שבירת אייפונים לרגל ימי הדין.
בסרטון שמוצג לפניכם, נראה הרב רבי ישעיה רוטנברג ראש ישיבת 'משיב הרוח' (לבחורים נושרים), כשהוא מעודד את תלמידיו לשבור מכשיר טלפון חכם ואף עושה זאת במו ידיו.
בפתח הסרטון מציג הרב רוטנברג את המכשיר, כשהוא מגלה בקיאות מופלאה. "הנה, המכשיר פועל הווטסאפ פעיל, האפליקציות פעילות, הכל עובד לפני יום הדין".
ואז, מגיש רוטנברג את הפטיש לתלמידו, ומעודד אותו. "תראו אדם שעושה מעשה בידיו. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציונו על קידוש השם". מכריז רוטנברג בקול, וניגש ל'מלאכת הקודש' כשהוא מכה על האייפון בפטישו, ומנפצו לרסיסים.
גם לאחר שסיים התלמיד להכות בפטיש, שב הראש ישיבה והכה באייפון נמרצות בעצמו עד שהוא משחית אותו כליל.

ולסיום להלן שיעור של הרב מנחם שטיין ששכנע רבים לשבור האייפון והנייד החכם..כולל לעבדכם הנאמן

צפו:

אוהב שלום ורודף שלום-מהאתר הלכה יומית ע"פ פסקי מר"ן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל

נאמר בפרקי אבות (פ"א מ"יב), הלל אומר, הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.

ומהי מדתו של אהרן שכך אמרו עליו?, אמרו רבותינו, הרי שהיו שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה, היה הולך אהרן וישוב לו אצל אחד מהם, ואומר לו, ראיתי את חבירך פלוני, מטרף את לבו ובוכה בדמעות שליש ואומר, אוי לי שכך אמרתי לחברי, היאך אשא את עיני למולו ואראהו, בושתי וגם נכלמתי שאני הוא שחטאתי לו, וישב אהרן ומדבר על לבו, עד שמסיר קנאה וכעס מלבו. ולאחר מכן היה אהרן הולך ויושב אצל השני, ומדבר על לבו כאמור, עד שמסיר קנאה מלבו. לימים היו נפגשים זה בזה והיו מנשקים זה לזה ועושים שלום ביניהם. וכיוצא בזה היה עושה במריבה שבין בעל לאשתו. לכן נאמר באהרן "ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל", שגם הנשים בכו עליו. וכמה אלפים היו בישראל שהיו קרואים "אהרן" על שמו, מפני שאלמלא אהרן הכהן, לא היה בא תינוק זה לעולם, מפני שהיו הוריו פרודים זה מזה.

ומכאן ילמד כל אדם, כמה חשיבות מיוחדת יש לה למצות נתינת שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו, וכן להיפך, כמה כעס ותרעומת יש לה' יתברך על מי שמיפר השלום בין איש לאשתו, שמדבר עם הבעל כנגד אשתו, או עם האשה בגנות בעלה, שהוא עוון פלילי, היפך רצון ה' יתברך בבריאה. ואמרו רבותינו (ב"מ נח.), אלו שיורדין לגהינם ואינם עולים, הבא על אשת איש, והמלבין פני חבירו ברבים, והנשבע בשם ה' לשקר, והמתכבד בקלון חבירו, והמסכסך בין איש לאשתו להביא מריבה ביניהם.
כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, כי בימינו אלה, לשמחתינו רבו בעלי תשובה השבים בכל לבם לתורה למצוות ולמעשים טובים. אך יש כאלה אשר הקצינו מאד, מן הקצה אל הקצה, ומפני חוסר ידעתם בתורה, והתנהגותם בקצוניות רבה (בדברים שאינם מן הדין כלל), גורמים להפרת השלום בבית, ובפרט אלה אשר אין להם פנאי ללמוד הלכות כדת, ומתנהגים בחומרות יתירות, ולא זו הדרך ולא זו העיר. אשר על כן אנו אומרים בתפילה, "השיבנו אבינו לתורתיך, וקרבינו מלכינו לעבודתך, והחזירינו בתשובה שלמה לפניך", שרק על ידי לימוד התורה וההלכה יוכלו לכלכל דבריהם במשפט, ויחיו בשלום ובמישור.

ומעשה באיש אחד שבא אחר ימי הפסח לגרש את אשתו, בבית דינו של הרב הקדוש רבי אברהם יהושע מאפטא, שאל אותו הרב, מה לך כי תרצה לגרש את אשתך, השיב לו הבעל, האשה הזו האכילה אותי בפסח מצה שרויה (מצה שנפלה למים, שיש מחמירים שלא לאכלה), בניגוד למסורת אבותי. ציוה הרב לקרוא לאשתו הרבנית, וכשבאה, שאל אותה הגידי נא לי, באמת, איזה מצות הנחת לפני בליל הסדר? הרבנית החרישה כי יראה לספר. אמר לה הרב, אל תיראי, הגידי לי את האמת, ותען הרבנית, שמתי לפניך מצות פשוטות, בלתי שמורות, ומעשה שהיה כך היה, את המצה השמורה שנאפתה בערב פסח לשם מצוה הנחתי במפה מיוחדת בארון שבחדר, ובהיותי טרודה בהכנת הסדר, בא איש עני אחד, ואמר שאין לו מצה שמורה לליל הסדר, אחד מבני הבית שלא ידע שהמצה הזו הוכנה עבור רבינו לליל הסדר, נטל את המצה ונתן אותה לעני, ובבואי לקחת אותה מן הארון, נדהמתי לראות שנלקחה מן הארון, ולא ידעתי מה לעשות, ויראתי לספר לבעלי הרב, נמלכתי ולקחתי מצה פשוטה והנחתיה בתוך מפה, ועשיתי עצמי כלא יודעת דבר מכל הנעשה, והרב הקדוש ערך את הסדר על מצה פשוטה זו.

אז אמר הרב לזה שבא לגרש את אשתו, ראה בני, אני אכלתי מצה פשוטה בליל הסדר, ועשיתי עצמי כלא יודע ולא מרגיש, למען לא אבא לידי כעס והקפדה, והכל למען השלום, ואתה בא לגרש את אשתך בשביל מנהג של מצה שרויה שאינו מן הדין כלל. עשה הרב פשרה בינהם, ונתפייסו, והלכו לביתם לשלום.

דין יין נסך-מהתאר הלכה יומית על פי פסקי מר"ן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל

שאלה: יין כשר שנמזג במסעדה על ידי מלצר גוי, האם היין אסור בשתיה?
תשובה: יין שנתנסך לעבודה זרה אסור בהנאה. שכן היו נוהגים הגויים עובדי עבודה זרה, שהיו מנסכים (יוצקים) יין לשם עבודת כוכבים שלהם. והיו רגילים מאד במעשה זה, ואותו היין הוא אסור בשתיה מן התורה, וכן הוא אסור בהנאה, (כלומר, אסור להנות ממכירתו לגוי אחר וכדומה), מפני שכל דבר שהוא עבודה זרה הוא אסור בהנאה.
ורבותינו גזרו גם על סתם יינם של הגויים שיהיה אסור בהנאה. כלומר, אף על פי שלא ידוע לנו על היין שלהם אם נתנסך לעבודה זרה אם לאו, מכל מקום גזרו חכמים שיהיה היין שלהם אסור לנו בהנאה. וכל כך הרחיקונו מהיין שלהם, גזירה משום בנותיהם. כי שתיית היין מביאה קירוב גדול, ומתוך כך שישבו ישראל עם הגויים לשתות יין, עלולים הם לבא לידי קירבה גדולה, ויבא היהודי להתחתן עם בת הגוי. לפיכך גזרו על יינם שיהיה אסור לנו בהנאה. ולכן אף בזמנינו, סתם יינם של הגויים הוא אסור לנו בהנאה, וכל שכן שאסור לנו לשתות ממנו.
והנה יש לחקור, מדוע החמירו כל כך רבותינו באיסור יין של הגוי, עד שאסרוהו בהנאה, מה שלא מצינו בשאר הרחקות מהגויים. והתשובה לשאלה זו היא, שהואיל ויין נסך ממש, הוא אסור לנו בהנאה מדין עבודה זרה, לכן גזרו רבותינו על יינם של הגויים שיהיה כאילו ודאי נתנסך, אף על פי שאין הדבר ברור שנתנסך לעבודה זרה, מכל מקום כיון שקיים חשש כזה, הרי הוא כמו ודאי שנתנסך. אבל עיקר טעם הגזירה הוא משום בנותיהם.
ומכאן עלינו לדון לענין יין של הגויים בזמנינו, האם גם הוא אסור לנו בהנאה, או שאינו אסור אלא בשתיה, אבל ליהנות ממנו מותר.
ומרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף שליט"א האריך בענין זה, והעלה, שיין של הנוצרים, הוא אסור אף בהנאה, הואיל והנוצרים נחשבים לעובדי עבודה זרה ממש, שכן הם מאמינים ביש"ו הנוצרי שהוא לפי אמונתם אלהות ממש, והם עובדים אותו ומתפללים אליו, ולכן הם נחשבים לעבודי עבודה זרה גמורים, שיינם נחשב כיין נסך ממש, ואסור בהנאה.
אבל יין של הישמעלים, הם הערבים המוסלמים, יש מקום לדון בו שלא יהיה אסור אלא בשתיה, אבל בהנאה לא. שהרי המוסלמים אינם עובדים עבודה זרה, שאף על פי שהם מאמינים במוחמד שהיה נביא, והם כופרים בכמה ענינים שבתנ"ך, מכל מקום הם מאמינים בה' יתברך ובאחדותו ושאין כמותו, ועל כן אינם נחשבים כעובדי עבודה זרה, ויין שלהם אינו אסור לנו אלא בשתיה, אבל בהנאה הוא מותר לנו, למכרו לגויים, וכיוצא בזה. והביא שכן כתבו כמה מרבותינו האחרונים, שכן המנהג במקומותיהם, שאוסרים את יינו של הערבי בשתיה, אבל בהנאה הוא מותר.
אך יש להעיר במה שכתבנו שהישמעאלים אינם נחשבים עובדי עבודה זרה, כי הנה רבינו הר"ן בחידושיו (סנהדרין סא:) כתב וזו לשונו, ולמדנו, ש(הנביא של) הישמעאלים (הוא מחמד), אף על פי שאינם טועים אחריו לעשותו אלהות, מכל מקום הואיל ומשתחוים לו השתחוייה של אלהות, דין עבודה זרה יש לו לכל דבר. שלא להידור (לכבוד) בלבד הם משתחוים לו, אלא כענין עבודה של אלהות היא עבודתם. עד כאן דבריו. ולפי זה נראה, שהמוסלמים, דין עובדי עבודה זרה יש להם.
אולם דברי הר"ן בזה אינם מוסכמים, שכן לדעת הרמב"ם הישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה, הואיל ואף שמתחילה היו עובדים עבודה זרה ממש, מכל מקום ברבות השנים נשכח מהם ענין עבודה זרה, ונכרת מפיהם ולבם, והם ונשיהם וטפם מיחדים את ה' יחוד גמור שאין בו דופי. ועבודתם היא כדרך שהיו עובדים אותו בדורות הקודמים, אבל באמונתם כלפי יחוד ה' אין חסרון. ומכיון שיש עוד צירופים להקל בדבר, העיקר להלכה שאין דינם כדין עובדי עבודה זרה, ויינם אינו אסור אלא בשתיה, אבל בהנאה הוא מותר.
ולא רק יינם של הגויים אסור הוא לנו, אלא אפילו מגע של גוי ביין שלנו אוסר את כל היין, שגם עליו גזרו רבותינו. וכן יין שמזג אותו הגוי, אף הוא אסור לנו. ולכן יין שנגע בו נוצרי, הרי הוא אסור בהנאה. אבל יין שנגע בו ישמעאלי, אינו אסור אלא בשתיה, אבל מותר ליהנות ממנו, כגון ליתנו לגוי במתנה, או למוכרו לו.
ולסיכום, יין של הנוצרים, שהם עובדי עבודה זרה, אסור בהנאה, ולכן אסור למוכרו לגוי או ליתנו לו במתנה. אלא ישפכנו לתוך האסלה של בית הכסא. אבל יין של הערבים שאינם עובדי עבודה זרה, אינו אסור בהנאה, אלא רק בשתיה, גזירה משום בנותיהם. ואף מגעם ביין שלנו אוסרו בשתיה, וכן מזיגת היין לכוס אוסרתו. וכן המנהג.

דין "קוניאק", "ברנדי", "שמפניה, ויין מפוסטר- מאתר הלכה יומית על פי פסקי הרב עובדיה יוסף זצוק"ל

שאלה: האם יש מקום להקל על פי ההלכה לקנות משקאות חריפים העשויים מענבים, כגון שמפניה, ברנדי, קוניאק, ויין מפוסטר, גם כאשר אין עליהם כשרות והם מיוצרים בחו"ל? שכן שמענו שביין מפוסטר לא שייך כלל איסור יין נסך, האם נכון הדבר?

תשובה: הנה בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין, שגזרו רבותינו איסור חמור על יין של הגויים, שלא זו בלבד שהוא אסור בשתיה, אלא שהוא אסור גם בהנאה. (אלא אם הוא נרכש מן הישמעאלים, שאז אינו אסור אלא בשתיה, אבל בהנאה מותר כמו שביארנו).

ומעתה נבא לנדונים שבשאלה. כי הנה לגבי "שמפניה", אין ספק כלל בדבר שהיא אסורה בהחלט בשתיה, כל שלא נעשתה תחת השגחת גוף כשרות מוסמך, שהרי השמפניה, יין גמור היא, אלא שלא נגמרה תסיסתו בחביות, ולכן עוד הוא מפעפע בבקבוק, אבל דינו כדין יין לכל דבריו, וברכתו בורא פרי הגפן, ועל כן כל שאין עליו כשרות, הרי הוא אסור בהחלט בשתיה.

ולענין ברנדי, הוא הקוניאק, כבר דיברנו מענין זה בעבר, והבאנו את דברי מרן הרב שליט"א והפוסקים, שאפילו משקה שנעשה מזיעה (אדים) של יין של גויים, אסור לשתות ממנו, וכל שכן הקוניאק, שהוא יין ממש, רק שזיככו אותו בהרתחה זמן ארוך מאד. וכפי שהסברנו בעבר. ולכן, מכיון שהוא יין ממש, הרי פשוט שהוא אסור בהנאה כדין סתם יין של גויים.

ומכאן שאלה הנוהגים לשתות משקאות חריפים בלא לבדוק את טיב הכשרות של אותו המשקה, הם מביאים רעה גדולה על עצמם, שמטמאים נפשותיהם בתועבות הגויים, והוא רחום יכפר עון.

ולענין יין מפוסטר. הנה אמת הדבר שיש לדון ביין מפוסטר, אם הוא נאסר במגעו של הגוי או לא, וכפי שנדבר מענין זה בעזרת ה'. אבל לנדון השאלה שלנו, אם צריך הכשר על יין זה, אין כאן מקום שאלה כלל, שהרי כל מה שיש להסתפק ביין מפוסטר אם שייך בו איסור יין נסך, זהו דוקא כאשר לא נגע בו הגוי, אלא אחרי שהיה מפוסטר כבר, אבל יין שאין עליו כשרות כלל, מה יועיל לו הפיסטור, הלא בודאי שיש לחוש למגעו של הגוי ביין עוד לפני שפיסטרו אותו. ועל כן העיקר להלכה שאף יין מפוסטר אסור לשתות ממנו אם אין עליו כשרות מגוף אחראי ומוסמך.

ולסיכום: כל סוגי המשקאות המיוצרים מענבים, אסור לשתות מהם אם אין עליהם השגחה מגוף כשרות רציני. ובכלל זה, שמפניה, קוניאק, ברנדי, ויינות מפוסטרים.



גלגול נשמות במצרים

דומם ישב הוא ליד תלמודו, ולבו בל עמו, הן חבריו כולם נשאו נשים, ורק הוא נותר בודד וגלמוד בעולמו של הקב"ה, וכבר נאמר "לא טוב היות האדם לבדו", ועתה יצאו כולם מהיכל הישיבה איש לביתו ומשפחתו. והוא, לאן ילך.
בן יחיד היה להוריו אשר ילדוהו בזקנותם, ובמותם נשאר ללא גואל ותומך. אמנם הנהלת הישיבה דואגת לכל מחסורו, אבל מה' אשה לאיש, ומזלו בושש לבא.
בצר לו פתח בתפילה חרישית לבורא העולם, אבי יתומים, שירחמהו ויושיעהו. ובעודו שופך צקון לחשו בדמע ובתחנונים, נכנס יהודי ומכתב בידו וישאלהו לשמו, וכאשר נוכח ששמו כשם הנמען מסר לידו את המכתב באמרו, ממצרים אנכי ואבוא לצפת עירך כדי לזכות לאור באור פני המקובל הקדוש ר' יצחק1 אשר שמו הטוב נשמע למרחוק, ולקבל ברכתו. וכצאתי פגשני דודך אחי אמך ויאמר לי, הן נוסע אתה לצפת, שא נא כתבי זה לשארי הלומד בישיבה הגדולה אשר בה, ואשלמה שכרך, ועתה באתי העירה ואשב לאכול את ארוחתי, ובטני הציקתני לבלתי עשות מאומה עד מלאי את שליחותי, ועתה אשוב למלוני כי עייף אנכי.
וכצאתו, ויפתח העלם את המכתב, וימצא כתוב אשר בת דודו עומדת להנשא בקהיר הבירה, ומוזמן הוא לבא להשתתף בשמחתם, וכל הוצאות הדרך על דודו לשלמם.
ויתלבט הנער אם לקבל את הזמנת דודו, ויאמר בלבו אלך אל הקדוש ר' יצחק1 ויורני דרכי. ויבא אל הרב וישאלהו לאמר, רבי, הורני דרך זו אלך כי אליך נשאתי נפשי, האסע למצרים או אשאר במקומי, יודע אני כי אסורה היציאה מארץ ישראל שלא לצורך, ואף כי למצרים שאיסורה איסור עולם, אבל שמא משנה מקום משנה מזל ומצאתי שם אשה כלבבי. ויענהו הרב לך לשלום והצליח ה' דרכך, ומצאת שם אשה כלבבך. וירהיב עוז וישאל שנית ויאמר, מורי ורבי ענני נא כגודל חסדך, האשוב עוד לארץ הקודש, וישיבהו הרב, מקץ ששת חדשי נשואין שוב תשוב אל ארץ הקודש כשנדוניא בסך ששת אלפים דינרים בידך, ואל תשאלני יותר כלל, כי הנסתרות לה' אלקינו, ולא השיבותיך זאת אלא כדי לזרזך ללכת מצרימה.
וישא העלם רגליו ויצטרף אל השיירה היורדת למצרים, ויבא מצרימה. ויקבלהו דודו באהבה ובשמחה ויאמר לו עמי תשב ככל אשר תחפוץ ואם יהיה בידי לעזור לך בעניניך אעשה זאת בחפץ לב כי עצמי ובשרי אתה, וישב עמו.
ויהי היום ויתאספו כל הקרואים אל בית הקהל להשתתף בחופת בת הדוד ובן זוגה, ויבא גם העלם עמהם, ויפרדו כל הגברים לצד אחד והנשים ישבו מנגד. וישא העלם את עיניו וירא בין הנשים נערה רבת חן, ומן הרגע הראשון אשר נתן עיניו בה שבתה את לבו ואת כל חושיו, ותסער נפשו בקרבו ויהי קול השאון וההמולה ממנו והלאה, וכל מחשבות לבו נתונות אל הנערה, ומדי פעם בהרימו את עיניו להתבונן בה הבחין שאף היא עיניה נשואות אליו ומתבוננת היא בו, וישפל מבטיו לארץ, וכהרימו שנית ותרא כי עיניו מועדות אליה ותשפל מבטיה.
ולא יכל הנער להתאפק ויקרא לדודו ויאמר לו, הגד לי למי הנערה הזאת כי בה חפצתי, ואם מה' יצא הדבר אשאנה לי לאשה ונמצא חיים ונחת. ויאמר לו דודו הלא היא בת ר' יעקב הסוחר אשר קשרי מסחרינו הדוקים ביותר, ובעזרת ה' למחר אדבר עמו אודותיך, ומה' אשה לאיש, ועצת ה' היא תקום.
וישב הנער לבית דודו ותתפעם רוחו, ושנתו נהייתה עליו, ויבכה ויאמר, אנא ה' אלקי, אבי יתומים ודיין אלמנות, שא נא לתפילתי ורחמני ותן לי את הנערה הזאת לאשה כי רעיוני מבולבלים ולבי הולך שבי אחריה, ואמור די לצרתי ולבדידותי, וירבה תפילה ודמע עד כי נרדם.
ויהי למחרת וישב דודו לעת הצהרים ויאמר לו, עתה ידעתי כי מה' נקראת לבא אל כלולות בתי למען תמצא את אשרך. דע כי בדברי עם אבי הנערה ויאמר לי, כי גם היא שאלה עליך וכל חפצה לבא עמך בברית הנשואין, ויאמר אביה כי רצון בתו שמחה היא לו, אבל תנאי אחד מתנה הוא, שתמשיך לשקוד על למוד התורה וכל מחסורכם עליו, וזאת מלבד נדוניא בסך ששת אלפים דינרים שתנתן לך בעת החופה, אך מדורכם יהיה כאן בקהיר הבירה ותתחייב לא להוציאנה למקום אחר כלל. וישמח הנער ויודה לה' ויאמר "אודך כי עניתני ותהי לי לישועה, זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו". ויקבל עליו את התנאי ככל אשר נתבקש.
ויפגשה בבית אביה וישוחח עמה, ומרגע לרגע גברה אהבתם עד מאוד. ויבקש מדודו ללחוץ על אביה לקרב זמן חופתם והיא גם כן לחצה על אביה, ויאות אביה להשיאם עוד באותו חודש ויהי כן. ויבואו בברית הנשואין ותפרח אהבתם עד אשר לא יכלו להפרד זה מזו אף לרגע קט, וישב בביתו ללמוד, ולהתענג מחברתה, ולא יצא מביתו בגפו רק לתפילה בלבד. ואף גם זאת, בכל בוקר בשובו מהתפילה יצאה היא לקראתו ותקבלהו בפנים שמחות וישבו לאכול יחדיו את ארוחת הבוקר ושמחתם ואהבתם עודה בעינה כעת כלולותיהם. ויארכו הימים ויחלפו חדשים, ואהבתם ושמחתם לא פגה ולא רפתה ולו במעט.
ויהי מקץ ששה חדשים ויקם באחד הבקרים כהרגלו וילך להתפלל, וכשובו והנה אין אשתו יוצאת לקראתו כהרגלה, ויאמר אך מקרה הוא ויפתח חרש את הדלת ויראה והנה היא ישנה על מטתה, ויאמר לא אפריענה מלנוח, תישן עוד מעט והחליפה כח. אך לאחר כמה שעות בראותו שטרם קמה ויקראנה בשמה ואין עונה, ויגש להעירה ויראה והנה גופה קר כקרח ויהי לאבן, ויבן כי מתה היא בשנתה, ויצעק צעקות גדולות ומרות ויתאספו כל שכניו ומכריו ויגדל המספד והבכי, ויניחו כולם את מלאכתם וילכו לגמול עמה חסד אחרון, ולהביאה למנוחת עולמים ולקברה כדין וכדת, וילך אף הוא עמהם שבור ורצוץ.
1.הוא האר"י הקדוש מצפת.
ויעברו שבעת ימי האבל ויגש לחמיו ויאמר לו, הן ידעת את אהבתינו אשר נפלאה היתה, ועתה כגודל האהבה כן גודל הצער, ואינני יכול למצא את מקומי יותר בעיר הזאת, אלכה נא ואשובה לצפת לתורתי ולישיבתי, עד אשר ארגע ואנחם מצערי, והנה כסף נדוניתה קחנה חזרה כי שלך היא. ויבך אביה רב – בכה, ויאמר לו, ידעתי כי צדיק אתה וישרים דרכיך ואהבתכם היתה סוגה בשושנים, ועתה לך לצפת אשר בחרת, ובהגיעך הכנס לבית הקדוש ר' יצחק ושאלהו למה זה ועל מה זה עשה האלקים לנו כזאת, והשיבני דבר, ונדונייתה הלא שלך הוא, יודע אני כי רצון בתי הוא שתהנה אתה מן הכסף תחת ההנאה אשר הענקת לה בחייה, קחנה ולך ויהי אלקים עמך. ויפרד האיש מעל חמיו ויבא צפתה. ויגש אל ר' יצחק ויאמר לו, רבי רבי, הן תמיד ידעתי כי איש אלקים קדוש אתה ודבריך נאמנו מאוד, אך עתה מר לי מר, כי יד ה' יצאה בי ותקראנה אותי ככל אשר אמרת, והנה אנכי שוב בצפת לאחר ששה חדשי נשואין ונדוניא של ששת אלפים דינרים אתי באמתחתי, ועתה אנא אפנה ולאן אלך ומדוע קראתני זאת. ויפתח הרב את פיו ויאמר, דע בני כי כל אשר חפץ האלקים יעשה, ותן כבוד לאלקי ישראל אשר אלקי אמת הוא, "אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא". כי פועל אדם ייעשה לו, וכגמולו ישלם לו, ועתה הסכת ושמע לדברי ותשב עליך רוחך.
לפני שנים רבות היו שני שותפים שמסחרם בחנות הספיקה כדי לכלכל את שני משפחותיהם בכבוד, אך לכלל עושר לא הגיעו. ויהי לאחד ילדים, ולשני היתה אשה עקרה לא ילדה, ותקנא העקרה ברעותה למה זכתה לבנים אשר ילווה בכל עת צאתה ובואה, והיא יבש רחמה ויהי כעץ. ותאמר לבעלה, דע כי שותפך גונב מהכספים המשותפים באין רואה, ויהס בעלה אותה לאמר, הן שלם וישר שותפי בכל דרכיו ולמה תכתימי את שמו. ותאמר לו, ראה, הלא רווחינו מתחלקים בשווה, והנה אינני יכולה להסתפק ממנה לכל החדש כראוי ושנינו חיים בגפינו, ואלו שותפך מחזיק משפחה עם כמה ילדים באותו סכום כמונו, הייתכן, אין זאת אלא שבאין רואה משלשל הוא מההכנסות לכיסו כדי לפרנס את בני ביתו. ולא האמין הבעל לאשתו, וישמור על קשרים טובים עם שותפו, אך כארס חלחלו מיליה אט אט, עד שהחל לפקפק ביושר השותף. ובאחד הימים בהיותם דנים בסדרי חשבונותיהם עמד ויגער בשותפו, ויאמר לו, גנב אתה ואין אלקים בלבך. ויפגע השותף עד עמקי נפשו ויאמר לחברו אם גנב הנך קורא לי, רצוני להפסיק השותפות, הב לי את חלקי ונפרד. ויאמר לו חברו, הן אמת צריכים אנו להפרד אבל שלשה חלקים מהסחורה והריוח לי הוא ואתה תקבל רק רבע כיון שבגנבותיך השבת לך את יתר חלקיך ברכוש. ויתעצמו בדבריהם ויגשו אל הרב אשר פסק להם דין אמת ויאמר להם "כל זמן שאין עדים וראיה על גנבותיו זכאי הוא למחצית הרכוש". ויחלקו הרכוש לשניים וילך כל אחד לדרכו, אך האשה העקרה טרם נחה מקנאתה ותסת את בעלה לנקום בשותפו על גנבותיו ולמסרהו למלכות על העלמות המיסים, ויעש כן. ויבואו שוטרי המלך ויאסרוהו כששה חדשים עד למשפט ויצא דינו לשלם קנס של ששת אלפים דינרים מצריים.
וירבו הימים וימותו גם שניהם, ותעל נשמתם לפני בי"ד של מעלה, וידונום כל אחד כפי מעשיו ומעלליו, ויגזרו על האחד לשוב לעולמו ולתקן את אשר עוות במעשיו עם האלקים ואדם, בכשלון המעשים. ועל השני נגזר לשוב ולתקן את העוול הנורא אשר עשה במסרו את חברו לשלטון. ועתה, הנה אתה הוא השותף אשר באת לתקן את מעשיך אשר קלקלת בגלגולך הקודם, והאשה אשר נתנה בחיקך היא שותפך אשר נתן לך ששת חדשי עונג תמורת ששת חדשי צער המאסר שגרם לך בגלגולו הקודם. והנדוניה הוא תשלום מדוייק של סך הכסף שגרם לך להפסיד ולשלם לגויים, וכאשר עשה את המוטל עליו שב הוא לבי"ד של מעלה לעמוד על משפטו בשאר מעלליו, ואלו אתה עוד חיים ארוכים נכונו לך לתקן בהם את אשר עוותת. ועתה אל תירא ואת תחת, שב ועסוק בתורת ה', ובקרוב תמצא אשה כלבבך ותקים לך בית נאמן לכבוד ולתפארת.

הסיפור של הגלגול נשמות מאת המקובל הרב יוסף שני נכדו של המקובל הידוע "חכם מנשה" זצ"ל בספרו גלגולי נשמות.

הרמ"ק הקדוש  מה יקרה למי שלא יחזור בתשובה בקרוב ממש שיתגלה משיח צדקנו בימות המשיח?:

"ואין תשובה מועלת כלל! ימי משיח אין בהם תשובה כלל, שלא יקובלו כלל הרשעים אלא ימותו ויאבדו!"

הרמ"ק הקדוש מלפני 420 שנה היה רבו של האר"י הקדוש היה לומד תורה עם אליהו הנביא ומבעלי תורת הסוד שעברה במסורת אבותינו מתלמיד לרב כך אמר בספרו ..שנדע שזה לא צחוק מי שלא ישוב בתשובה בקרוב ממש ימות וכדאי להתחיל כמה שיותר מהר עוד היום כי זה לוקח זמן להתרגל להגמל מהטומאה והרגלים רעים וברגע האחרון זה יהיה מאוחר מדיי לא יהיו לכם כלים לקבל האור של התשובה ..זה הברור האחרון ...


כך אומר הרמב"ם:"א  דרך ברייתו של אדם--להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחבריו, ונוהג במנהג אנשי מדינתו.  לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד, כדי שילמוד ממעשיהם; ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך, כדי שלא ילמוד ממעשיהם.  הוא ששלמה אומר, "הולך את חכמים, יחכם; ורועה כסילים, ירוע" (משלי יג,כ).  ואומר, "אשרי האיש . . ." (תהילים א,א).

ב  וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים, ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה--ילך למקום שאנשיו צדיקים, ונוהגים בדרך טובים.  ואם היו כל המדינות שהוא יודען ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה, כמו זמננו זה, או שאינו יכול לילך למדינה שמנהגותיה טובים, מפני הגייסות או מפני החולי--יישב לבדו יחידי, כעניין שנאמר "יישב בדד ויידום" (איכה ג,כח).  ואם היו רעים וחטאים, שאין מניחין אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עימהן ונוהג במנהגן הרע--ייצא למערות ולחווחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים, כעניין שנאמר "מי ייתנני במדבר . . ." (ירמיהו ט,א).

ג  [ב] מצות עשה להידבק בחכמים, כדי ללמוד ממעשיהם:  שנאמר "ובו תדבק" (דברים י,כ), וכי אפשר לאדם להידבק בשכינה; אלא כך אמרו חכמים בפירוש מצוה זו, הידבק בחכמים ותלמידיהם.  לפיכך צריך אדם להשתדל שיישא בת תלמיד חכמים, וישיא בתו לתלמיד חכמים, ולאכול ולשתות עם תלמידי חכמים, ולעשות פרקמטיה לתלמידי חכמים, ולהתחבר להן בכל מיני חיבור--שנאמר "ולדובקה בו" (דברים יא,כב; דברים ל,כ; יהושוע כב,ה).  וכן ציוו חכמים ואמרו, והוי מתאבק בעפר רגליהם, ושותה בצמא את דבריהם."

הלכות דעות פרק ו


לכן יש להתדבק לצדיקים ולהתרחק מהחוטאים ועמי הארץ שחיים ללא דין ולא דיין שלא ללמוד ממעשיהם ...וזה סוד התשובה של מי שרוצה להתמיד בה שידבק בחכמים וירחק מהכסילים והבורים ועמי הארץ שהולכים בדרך החושך ..

למה לעיתים מקרבים רחוקים ליהדות על ידי חשיפה לאמת המפחידה של מה עומד לקרות למי שלא יחזור בתשובה? אין דרך אחרת טובה יותר ?

נשאלתי שאלה חשובה מאוד ועניתי עליה תשובה מקיפה שחשוב שכל יהודי יקרא וידע ולא תעורר בו תמיהות על מזכה הרבים :

"אני נורא אוהבת לקרוא דברים שאתה מעלה בתור חוזרת בתשובה ברוך ה׳ אני יכולה להגיד לך שיש דברים שמאוד מחזקים ובע״ה אני גם בדרך למחוק את הפייסבוק אבל יש משהו שלא התחברתי אליו שבה אתה מפרסם דברים שאמורים להפחיד ואת הדברים האלה לא אוהבים לשמוע ואם לנסות להחזיר אנשים בתשובה הדרך הטובה ביותר היא להראות את הדת מהצד היפה שלה כי הדת שלנו מדהימה חכמה ומתחשבת ודואגת והכי חשוב שיש לנו אבא שאיתנו 24/7

תשובה:"

להלן תשובה שלי שעניתי בעבר ובהמשך תשובתי הנוספת עם ראיות בנושא זה קראי:
"תגובה שלי למי שחושב שאסור להביא את האמת שמפחידה את מי שרחוק מהאמת. להלן תשובתי :"..מה מפחיד באמת ..יש בורא לעולם התורה אמת ויש דין ויש דיין מי שישאר חילוני יסבול אז למה לתת לשטן להרע לאחינו כי הם נשארים בלי ידע שיכול להצילם? את יודעת למה הדברים מפחידים ? הם מפחידים כי אנשים יודעים את האמת וזה מזכיר להם את העונש שיקבלו וזה גורם להם ליסורי נפש כי הם מעדיפים להשאר בכסילותם כחילונים או מחפפים ולכן זה מפחיד אותם והם מעדיפים להיות כמו בת יענה ולא לדעת את האמת ..אבל בת יענה היא חיה טיפשה כי המציאות בחוץ לא משתנה אם היא תוחבת את ראשה בחול ...לכן אדם יש לו שכל והוא חכם וחובה עליו לחקור כדי שלא יסבול במיוחד אדם מאמין שיודע שתורת משה אמת ואם הוא לא יודע או לא בטוח שיחקור ויקרא את ספר ההוכחות ...אין דבר טוב יותר מלשנות את החיים וסגנון החיים להיות מקיים תורה ומצוות ועוסק בתורה וזה משנה את החיים לטובה ולא ההיפך לכן הפחד הוא דמיון שווה שנובע מהשטן עצמו...הנשמה לא מפחדת אלא שמחה שהיא זוכה שאולי יהיה סיכוי שיצילו אותה מהגוף העכור שמכריח אותה לחטוא....לכן אל תפחדי מהמסרים תשמחי בהם...רופא שלא יזהיר חולה שאלרגי לחלב שאם ישתה חלב ימות הוא רשע ...גם אם החולה יפחד לדעת זאת ....מחובתו להזהירו ולהצילו וכך מחובת כל יהודי ממצוות לא תעמוד על דם רעך לנסות בכל דרך להביא לאחינו את האמת שידעו שאם לא יחזרו בתשובה זה דור אחרון שבו לא ניתן יהיה יותר לבוא בגלגול לתקן ולכן ימותו ויסבלו לנצח נצחים במקרה הרע או יסבלו גם בעולם הזה וגם בבא...אז למה לתת לאחינו לסבול אם אפשר להצילם? שנאמר ידע הוא כוח ...ולכן מי שחכם שואף להיות בעל ידע ומי שכסיל בוחר להשאר בור ועם הארץ מחוסר ידע ואז הוא חיי חיים של תסכול וצער כי הוא מנוצל לרעה על ידי חוסר הידע על ידי כל מי שיש לו ידע והוא רשע כמו היצר הרע או אנשים רשעים...

הטריק הראשון של השטן זה להפחיד את בני האדם שלא כדאי להם לדעת את האמת ...כי זה ייחייב אותם רק שהוא שוכח להגיד להם שהוא מחליף להם יהלום של מילארד קארט בעבור סוכרייה על מקל שבסופה יש רעל קטלני...ומי שיודע זאת ולא מגלה לחברו דעו שהוא שונא לו ולא אוהבו!!!!

ומה לעשות שאני אוהב את עם ישראל ואת כל אחיי ...

מי שקשה לו להתחזק שיתפלל לשם שיעזור לו להתחזק שנאמר הבא "להיטהר מסייעין בידו ..."

למי שרוצה לחזור בתשובה מאהבה זאת ניתן לעשות רק מהבנה של האמת וידיעתה וזה ניתן לדעת מקריאה ולימוד וזה יעזור לכם ספר ההוכחות לדעת שהתורה אמת ויש בורא לעולם ולא רק להאמין שנאמר וידעו אותם מקטנם ועד גדולם ..

בברכה
עו"ד ערן בן עזרא":

ועכשיו להמשך הראיות לאמור לעיל

הרמב"ם מסביר נשמה יקרה שמי שרחוק מתורה ומצוות מקרבים מיראה ולאט לאט מגלים לו סוד זה ראי הלכות תשובה פרק י' רמב"ם


זה דברי הרמב"ם למה מקרבים רחוקים על ידי חשיפתם לאמת שתזעזע אותם שיבינו מה רע מצבם אם לא עשו תשובה(עונשם בכף הקלע וגהינם וגלגולים קשים בחי צומח דומם ויסורים קשים ומחלות קשות בעולם הזה)..צריך לקרב בשני ידיים ימין מקרבת ושמאל דוחה דהיינו מדיי פעם דברי נועם וכמה יפה התורה ושמירת המצוות וכמה לשמור את מצוות השם יתברך ושזה הדבר הכי חשוב ותכלית ביאתנו לעולם וכמה זה זכות לעשות נחת רוח לקב"ה ולעובדו מאהבה ולשמחו ...עבודת השם זה כיף כפי שזה אכן כך ואני מעיד ומאידך מה יהיה לכסילים שממשיכים לחיות כאילו אין דין ואין דיין כאילו הם לא ישלמו על כל עוונותיהם ...ולכן חובה לקרב בשני ידיים ולאחר שהם כבר התקרבו מגלים להם רז זה (סוד זה) שיש לעבוד את השם מאהבה ויראת הרוממות ולעבוד להגיע לדרך הראוייה הנ"ל.

קראי דברי הנשר הגדול הרמב"ם בהלכות תשובה פרק י':

הלכה א :"אל יאמר אדם הריני עושה מצות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה או כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא אין ראוי לעבוד את ה' על הדרך הזה שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים ואין עובדים ה' על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים שמחנכין אותן לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה."

והרמב"ם ממשיך שם:
"הלכה ה
כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר או כדי שלא תגיע עליו פורענות הרי זה עוסק שלא לשמה וכל העוסק בה לא ליראה ולא לקבל שכר אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שצוה בה הרי זה עוסק בה לשמה ואמרו חכמים לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לענין זה בנחת עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה."

כלומר הרמב"ם שהיה קודש קודש מגלה לנו שמקרבים את עמי הארץ שזה כל החילוניים דתילוניים ומסורתיים שהם לא תלמיד חכם שמכירים את התורה ויודעים מתיקותה

כך סיפת דבריו:

"לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה(מהפחדה בחשיפתם לאמת המרה של מה שיקרה להם אם לא יעשו תשובה גם בעולם הזה וגם בבא הערה שלי ערן בן עזרא) וכדי לקבל שכר עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לענין זה בנחת עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה."

ולכן רק מחוסרי דעת (ומי שחוטא ובשליטת השטן שמשקרו) מתנגדים לדרך זאת כי אין להם ידע שזה הדרך הכי מקרבת והכי טובה לקרב רחוקים רק השטן שיודע שזה הכי עובד לקרבם משקרם ואומר להם בלב שהוא שולט בו לא כדאי לך לשמוע דברים מפחידים תשמע רק דברים טובים ומשמחים וזה שקר כי השטן יודע שאדם שלא שומע ולומד מוסר בידוע שהוא חוטא ועושה את כל העוונות של מצוות לא תעשה כי רק הלומד מוסר כל יום שזה הדברים המפחידים לעורר אותו להזהר מלחטוא וכמובן שמי שירא שמיים בתכלית צריך להגיע ליראת הרוממות שזה עבודה של לפחד מלצער את הקב"ה או להכעיסו או לגרום לו להרחקה מהשכינה הקדושה וכנסת ישראל והרחקה של הגאולה בחטאים שלנו וכך במו ידינו אנו דוחים את הזיווג של הקב"ה ...וזה צער גדול שצריך להיות לנו ולא מהפחד של גהינם וכף הקלע או הפחד מהיסורים שזה רק עמי הארץ מפחדים מזה ...

השטן מונע ידע מהחוטא ולכן הוא חוטא ומהו הידע הזה? ..הידע הזה הוא חומרת עשיית העוון והעונשים הקשים שייקבל וכמה קשה יהיה לתקן העוון הזה בתעניות וסיגופים או יסורים שיבואו עליו למרק העוון...ולכן השטן יודע שחשיפת האמת תחשוף אותו ואת שקריו ותקשה עליו לשכנע אנשים לחטוא ע"י שיקל בעינהם חומרת החטא כפי שהוא עושה בטריק ושקר..לו ידעו אנשים שכרת זה לאבד את העסק שלו ולאבד אשה וילדיו הקטנים וזה לא רק בעולם הבא גם בעולם הזה האדם היה נזהר כמו מאש מלחטוא!!

ואהבת השם צריכה להיות יחד עם יראת הרוממות

וזה הדרך המושלמת לעבוד את הקב"ה וזה לוקח זמן וידע ולימוד להגיע לזה והרבה השקעה

וכך מסכם הרמב"ם את הדרך הראוייה לעבוד את השם יתברך:
"הלכה ב
העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבא בגללה ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד ואין כל חכם זוכה לה והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה והיא המעלה שצונו בה הקדוש ברוך הוא על ידי משה שנאמר ואהבת את ה' אלהיך ובזמן שיאהוב אדם את ה' אהבה הראויה מיד יעשה כל המצות מאהבה.

הלכה ג
וכיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד כמו שצונו בכל לבבך ובכל נפשך והוא ששלמה אמר דרך משל כי חולת אהבה אני וכל שיר השירים משל הוא לענין זה."

ומסכם הרמב"ם:

"הלכה ו
דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה כמו שצוה ואמר בכל לבבך ובכל נפשך אינו אוהב הקדוש ברוך הוא אלא בדעת שידעהו ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג כמו שבארנו בהלכות יסודי התורה:
נגמר ספר ראשון והוא ספר המדע."

זכרי שהשם צדיק וישר ואין עוול בא על ידו וכל שהשם עושה זה לטובה!

בקיצור עכשיו תביני למה מקרבים דווקא כך את הרחוקים ותדעי לך שמי שמקרב רק בדרך של אהבה הוא מחטיא את הרבים שלא מגלה להם את האמת וכך הם לא מפחדים מהשם ולא מפחדים מלחטוא ויש להתרחק ממי שמקרב מבלי לגלות את האמת !! לגוף יש שני ידיים וכך גם בקרוב רחוקים...ימין מקרבת ושמאל דוחה(הבעיה שיש לנו בדור הזה הרבה עזי פנים והרבה טיפשים שמדברים שטויות ולא למדו תורה ולא לומדים ומביאים שטויות ממוחם .."כמו לא כדאי לקרב מיראה" וכי הם מבינים יור טוב מהרמב"ם שעליו נאמר אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם ואם הם בני אדם אנו כחמורים !)

לסיכום הגמרא אומרת שרב נחמד שלא מוכיח את העם ולכן כולם אוהבים אותו רב כזה יורד לגהינם עם התלמידים שלו שחטאו כי הוא אשם שלא הוכיחם .

גם עלי הכהן שהיה קדוש נענש שלא הוכיח את בניו!!ויש דוגמאות רבות לכך

וזה דבר השם יתברך לנביא שכן מי שיכול להוכיח ולא מוכיח נתפס בעוון ונכנס ברגלי החוטא ונענש איתו : קראי יחזקאל פרק ג:

"וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר. יז בֶּן-אָדָם, צֹפֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל; וְשָׁמַעְתָּ מִפִּי דָּבָר, וְהִזְהַרְתָּ אוֹתָם מִמֶּנִּי. יח בְּאָמְרִי לָרָשָׁע, מוֹת תָּמוּת, וְלֹא הִזְהַרְתּוֹ וְלֹא דִבַּרְתָּ לְהַזְהִיר רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ הָרְשָׁעָה, לְחַיֹּתוֹ--הוּא רָשָׁע בַּעֲו‍ֹנוֹ יָמוּת, וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ.

יט וְאַתָּה, כִּי-הִזְהַרְתָּ רָשָׁע, וְלֹא-שָׁב מֵרִשְׁעוֹ, וּמִדַּרְכּוֹ הָרְשָׁעָה--הוּא בַּעֲו‍ֹנוֹ יָמוּת, וְאַתָּה אֶת-נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ. כ וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקוֹ וְעָשָׂה עָוֶל, וְנָתַתִּי מִכְשׁוֹל לְפָנָיו הוּא יָמוּת: כִּי לֹא הִזְהַרְתּוֹ, בְּחַטָּאתוֹ יָמוּת, וְלֹא תִזָּכַרְןָ צִדְקֹתָו אֲשֶׁר עָשָׂה, וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ.

כא וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתּוֹ צַדִּיק, לְבִלְתִּי חֲטֹא צַדִּיק--וְהוּא לֹא-חָטָא: חָיוֹ יִחְיֶה כִּי נִזְהָר, וְאַתָּה אֶת-נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ. {פ}"

ומכאן תביני למה חובה להזהיר ולומר את האמת לרשעים ולחוטאים שזה כל החילוניים דתילוניים ומסורתיים ואוי לו לכסיל שלא מזהיר כי הוא ירד לגהינם שלא הזהיר ויכל להזהיר !!!

סיפור מדהים של נס של הצדיק חיים סינאוני :"יום אחד הגיע אלי מר פ.ה. מקנדה יחד עם אשתו שהוגדרה על ידי הרופאים כעקרה ובקשני לקחתו למורי חיים לבקש את ברכתו לבנים. ואכן מורי חיים הבטיח לו בנים ללא שום צורך בשום טיפול, הלה נשאר בארץ עד שברכת מורי חיים תעשה פרי, בינתיים פנה עם אשתו לבית החולים הדסה בירושלים לסדרת בדיקות בנושא הפוריות. יום אחד מורי חיים הובהל לבית החולים לאחר שהתעלף בביתו ואושפז לכמה ימים, מששב לביתו נסעתי יחד עם מר פ.ה. לבקרו, משבאנו לביתו מצאנוהו שוכב במטתו באפיסת כוחות. מר פ.ה. פחד שמורי חיים עומד לברוח לעולם העליון מבלי שברכתו תתקיים ונלחץ מאוד, פניתי למורי חיים ולאחר בקשת הסליחה על שמטריד אני אותו במצב שכזה אמרתי לו שמר פ.ה. שבור מאוד על שאשתו טרם נכנסה להריון, והוא השיבני תאמר לו שהחודש היא תכנס להריון. לאחר כחדשיים בא אלי מר פ.ה. ואמר לי בא נסע למורי חיים להודות לו על ברכתו שעשתה פירות ובאמת בחודש שעבר נפקדה אשתי כדבריו, חכיתי עוד חודש לוודא שהכל בסדר ועכשיו הנני להודות לו כי שב אני לקנדה. לאחר שנים בקרתי בביתו
בקנדה והיו לו כבר כמה ילדים שנולדו מברכת מורי חיים שיהיו לו בנים." מתוך תולדות מנחם עמוד קפה

לדעת ולא להאמין - HD הוכחות לאמיתות התורה!!!

https://www.youtube.com/watch?v=9j9-islYwOY
סוד נטילת ידיים

ספר אוהב ישראל - פרשת מסעי
והנה התפשטות הכוחות הוא ע"י הידים חמש אצבעות דיד ימין וחמש אצבעות דיד שמאל. ובידים יש עיקר אחיזה לחיצונים ר"ל. ולזה תיקן שלמה המלך עליו השלום נטילת ידים לכל דבר שבקדושה לאכילה שהוא במקום קרבן בעת הזאת, ולשארי דברים שבקדושה ובפרט בלילה בעת השינה אז הוא עיקר זמן אחיזה להם רוצה לומר בידיים שהם התפשטות הכוחות. אמנם כשנותנים על הידים מים שהם בחינת חסדים בזה מסירים אחיזתן:
כאשר האדם ישן, חלק מהרוחניות שלו עוזב את הגוף וזה מה שמאפשר להירדם (בהשארות מוחין בגוף אין יכולת להירדם), במקום החלל שנוצר נכנסים כוחות הטומאה, כאשר האדם מתעורר חוזר החלק הרוחני שלו ומסלק כוחות הטומאה, יציאתם רק דרך אצבעות הידיים, ולכן מיד נוטלים ידיים מבלי לצאת מרשות היחיד שלו (2 מטרים), אדם שלא נוטל ידיים ליד המיטה ומסתובב בביתו עם הטומאה התלויה על אצבעותיו מפזר את הטומאה בביתו והיא הגורמת למחלוקות, דיכאון, חרדה ותאונות ח"ו בבית, וכו'. אף על פי שבפשט הדרך הכתובה פה נקראת חסידות, זוהי חסידות שלא עולה כלום ומסייעת לאדם להרחיק ממנו כוחות השליליים.(מעיקר הדין מותר ללכת לכיור ליטול הידיים )

שער הכוונות - דרושי ברכת השחר (עפ"י האר"י הקדוש)
ועתה נבאר סדר נטילת ידים של שחרית הנה בתחילה יטול הכלי של המים בידו הימנית ונותנו בידו השמאלית ואח"כ שופך מים מידו השמאלית על ידו הימנית ואח"כ ישפוך מים מידו הימנית על ידו השמאלית הרי פעם אחת. וחוזר כסדר הזה פעם ב' וג' באופן שתרחוץ כל יד ויד ג' פעמים ולא תרחצם יחד ג' פעמים כל יד אלא פעם אחת ביד זו ופעם אחרת ביד הב' בסרוגין כי ע"י כן רוח הטומאה הנקראת שיבת"א [חולין ק"ו ע"ב ושבת ק"ט ע"א] בת מלך היא ומקפצת ודולגת וקופצת עד שנעתקת לגמרי משם ואם לאו אינה נעתקת וכן נמצא בזוהר בכתב יד:
הסבר לפתח אליהו ..מרתק ביותר
פתיחת אליהו

פתח אליהו - אור צח

מקור

הקדמת המחבר

זה הביאור אור צח יאיר אור בהיר וצח על המאמר פתח אליהו. והוא נלקט מספרי גדולי המקובלים. הלא המה "פרדס רימונים" , "הדרת מלך" , "שפע טל" וסידור חב"ד של הרב בעל התניא זצוקלה"ה. ובעזרת צורי וקוני הרחבתי דבריהם הקדושים בלשון קל וצח ובהוספת נופך ממה שחנני השי"ת ברו"ח. כדי שיהי' נקל יותר להמעיין להבין דברים הקדושים העומדים ברומו של עולם והם יסודי האמונה אשר נתן הקב"ה לנו, מה היא, למה היא, ולמי היא. ואשרי לאדם אשר ישמור דברים האלה בלבו ויתכונן חסדי השם.

פירוש

פתח אליהו ואמר אליהו הנביא זכור לטוב כוון לבאר במאמר הזה בקיצור נמרץ רוב גופי החכמה האלהית שנקראת חכמת הקבלה. וביאר ענין אין סוף באחדותו הפשוט ועניין האצילות. וגם ביאר ענין עצמות וכלים וטעם האצילות ומנין הספירות והכרחתם. והנה אמר רבון עלמיןהכוונה נגד אין סוף וקראו רבון עלמין. כי הוא רצה לדבר בענין העולם ואצילותו. לכן קרא לא"ס רבון עלמין. ועוד שרבון עלמין הוא כמו מחויב המציאות, כי מתוך מציאות הנבראים יכיר האדם ויבוא לידי החלטה שיש לעולם מנהיג, ולכן יצדק שיהי' נקרא בשם רבון עלמין. אנת הוא האריך במלת הוא, ופירושו שרבון עלמין אתה הוא מחויב המציאות . כי אנ"ת מורה על בחינת הנגלה. והו"א מורה על בחי' הנסתר. כלומר שמצד בחי' הנגלה מובן שבחינת הנסתר הוא מחויב המציאות, ואעפ"י שהוא נסתר מהשגת השכל מצד עצמותו, אבל מצד הנבראים והסתדרות העולם בחכמה נפלאה מאוד. נודע ונגלה לנו כי יש גבוה מעל כל גבוהים המחדש בטובו בכ"י תמיד מ"ב, כאילו הוא בבחינת אתה לנוכח. חד ולא בחושבן ענין הזה יובן במה שמורגל בפי בעלי האמונה באמרם. אחד ולא כאחד המנוי, פירוש כי כל מין אחד המנוי באיזה חשבון של דברים הנמצאים בעולם יש לו חברים רבים הדומים לו. אלה שהקודם הוא הראשון והבא אחריו מכונה בשם שני, ויש ערך למספר האחד עם מספר הב' ואפילו עם מספר הרבוא. לפי שמציאות מספר הרבוא בא מצרוף חלקים קטנים של מספר אחד אחד. מה שאין כן ברבון עלמין שהוא אחד ואין שני בדומה לו. ואף גם אין ערוך לו כלל עם כללות ההשתלשלות של כל העולמות. כי איננו בגדר תפישה והלבשה כלל. אף לא כדמיון הלבשת הרוחניות בגשמיות. כי כל ההשתלשלות של רבוא רבבות העולמות דאצילות בריאה יצירה עשיה נבראו רק מן גילוי והארה בעלמה מאור העצמיות של הא"ס שאין מהותו מושג לנו כלל. אלא שבו הכוונה של "אחד" הוא על צד השלילה. שהוא אחד בערך כזה שאין שני בערכו להמשיל לו. וזהו אנת הוא חד ולא בחושבן. פירוש שאין "אחד" הזה יכול לכנוס בשום חשבון שבעולם. יען כי אין שני לו. או יתבאר בקיצור שאין "אחד הזה כמו האחד של איזה חשבון שבעולם. כי בכל חשבון שבעולם מובן מעצמו במושכל הראשון שמספר האחד הוא מספר המיעוט שבז החשבון. ושאר המספרים שבזה החשבון הם המרובים. אבל האחד של הרבון עלמין נהפוך הוא. שזה האחד הוא המספר המרובה נגד כל מיני המספרים המרובים אשר בכל מיני החשבונות שבעולם. כי כל הבריאה עם רבוא רבבות העולמות אשר בה היא המיעוט נגד זה האחד. והכל לעומתו בערך טיפה אחת נגד ים האוקינוס. אנת הוא עילאה על כל עילאין סתימא על כל סתימיןפירוש עליון על כל העליונים הוא שהא"ס נקרא עלת כל העילות וסיבת כל הסיבות כי כלם עלולים ממנו. הוא המאציל והמה נאצלים. ומפני שאמר אנ"ת ועלא"ה. שכל זה מורה היותו נתפס במקום ומושג במהותו. כי אנ"ת מורה איזה מהות. ועילא"ה מורה על סימן המקום. ואין מן המידות האלה באלוה. כי איננו נתפס במקום ואין מהותו מושג כלל, לזה אמר סתימא על כל סתימין. להורות שאין לענין מקום שום שייכות אליו ח"ו. כי אפילו בערך הסתימין הוא טמיר ונעלם אליהם שאין משיגין בו כלל. וכל הספירות העליונות וכל השכלים הנפרדים הן בערכו כבעלי גוף לרוב העלמו וסתימתו מהם. לית מחשבה תפיסא בך כללהכוונה בזה שהגם שהענינים הרוחנים יכולים להיות מושג במחשבה. אבל בהא"ס אפילו תפיסה מועטת במחשבה אין בו כלל ח"ו, כי גם כח הרוחני של המחשבה הוא כמו דבר גשמי לעומת הרוחניות של מהות הא"ס ב"ה. אנת הוא דאפיקת עשר תקונין אחר שהפליג במעלות המאציל במלות קצרות התחיל לדבר בענין האצילות שהא"ס האציל עשרה נאצלים שנקראין תיקונין. מפני שיש בהם תקון הכח והגבורה הבלתי תכליתות של המאציל. מטעם שעל ידי אמצעותם דוקא יכול המאציל לבוא לידי התגלות כמו וגבורתו לברוא עולמות ונבראים בעלי גבול. וכן גם לענין השפעת השפע הן העשר ספירות ביד המאציל ככלים ביד האומן לתקן בהם כל פעולותיו. והן תקון העולם מטעם שעל ידן תהיה הנהגת העולמות. והמאציל יוכל על ידן להסתתר ולצמצם אור השפע. באופן שיוכלו העולמות לקבל השפעת אורו במדה וצמצום שלא יתבטלו ממציאותן. וקרינן להון עשר ספירן פירוש שהעשרה תיקונין האלה אנחנו קוראים אותן בשם ספירות. מלשון ספיר והארה. והטעם מפני שבהן מאיר אור הא"ס. ועל ידי אמצעותן נשפע הארה לכל העולמות ולכל הנבראים הנגלים והנעלמים בכל רגע ורגע להיותן חיים וקיימים. לאנהגא [לאנהרא] בהון עלמין סתימין דלא אתגלין ועלמין דאתגלין יורה בזה כי טעם אצילות העשרה תיקונין הוא כדי שהא"ס יאיר בהן הארתו וינהיג ויחיה על ידי אמצעותן עולמות העליונים הנסתרים ועולמות התחתונים הנגלים. כי אם לא היו הספירות לא היו העולמות בכח לקבל שפע הארת הא"ס ב"ה לרוב רוממותו וגדלותו. והיו מתבטלין במציאותן. נמצא שטעם אצילות הע"ס הוא מפני שני ענינים שכמעט הם ענין אחד. אם מפני שרצה הא"ס לבוא לידי התגלות כח מלכותו בבחינת נחות דרגא להאציל ולברוא וליצור ולעשות רבבות עולמות עם נבראים בעלי גבול וגשמיים. ואם מפני שרצה הא"ס להסתיר ולצמצם אורו הגדול בכדי שיוכלו כל העולמות עם כל הנבראים הנמצאים בהם אפילו הנבראים הגשמיים לקבל תמיד אורו והשפעתו במדה וצמצום וגבול כל אחד לפי כחו ומדרגתו ולא יתבטלו במציאותן. ובהון אתכסיאת מבני נשא יבאר בזה עוד תיקון אחד שנעשה ע"י העשר ספירות הנקרין תיקונין. והוא שאם לא היה מתלבש הארת אור הא"ס בהספירות. כדמיון כח הנשמה שמתלבש ומתפשט בפנימיות אברי הגוף. או ממילא היה כן בעולם העשיה שהיה מתגלה הארת אור הא"ס בלי לבוש. וגם לעיני האדם הגשמי היה מתגלה אותה הארה, ואז לא היה באפשרות שתתקיים הנשמה בגוף הגשמי בראותה נועם זיו אותה ההארה. כמש"כ כי לא יראני האדם וחי. אבל כיון שאותה ההארה מתלבשת תוך הספירות, עי"ז נתכסית אותה ההארה מן האנשים הגשמיים ויכולים להתקיים בעולם. ומה שכתוב ואתה מחיה את כולם. וכן מה שכתוב ומלכותו בכל משלה. הכל נעשה בהסתר. ואנת הוא דקשיר לון ומיחד לון ר"ל שאעפ"י שכל ספירה פעולת פעולה אחרת אל תטעה ח"ו לומר שיש התפרדות ביניהן. אלא שכל הפעולות ממקור אחד נובעות. והוא כח הא"ס המתפשט בפנימיותן כמו בגוף האדם שכל אבר מיוחד לפעולה אחרת וכל הפעולות נובעות מן כח אחד שהוא כח הנשמה המתפשט בפנימיות כל אבר ואבר, ומה שאמר כפל לשון קשי"ר ומיח"ד. ירמז בזה אל ב' מיני דביקות שיש בהספירות. האחד הוא ענין התקשרות שיש להן אלו עם אלה להיותן ממוזגות כל אחת מכלן. והשני הוא ענין היחוד של זיוג מבחינת משפיע ומקבל כדי להמשיך עי"ז את אור האין סוף בחשתלשלות מטה מטה עד הנבראים הגשמיים והשפלים להחיותם. כמש"כ ואתה מחיה את כלם. ומחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. וענין היחוד של זיוג אינו צודק אלא בד' ספירות שהן חכמה ובינה ונקראות אבא ואימא. וגם בתפארת ומלכות הנקראות ברא וברתא או זעיר ונוקביה. ועל הד' ספירות רומזות הד' אותיות של השם הוי"ה ב"ה. וכל ספירה מאלה הד' ספירות היא שורש לעולם מלא ושלם שהן הד' עולמות אצילות. בריאה. יצירה. עשיה. אבא נעשה שורש לעולם האצילות. אימא שורש לעולם הבריאה. זעיר שורש לעולם היצירה. מלכות שורש לעולם העשיה ובכל עולם ועולם יש בפרטיות עשר ספירות מיוחדות. נמצא שהעשר ספירות של עולם האצילות הן בבחינת זכר. עשר ספירות של עולם הבריאה הן בבחינת נקבה. עשר ספירות של עולם היצירה הן בבחינת זכר. ועשר ספירות של עולם העשיה הן בבחינת נקבה. ואלה הד' עולמות שהן בכלל ב' מיני זיווגים יש להם עוד ד' ענינים שהם זה למטה מזה. הלא המה. שכל ומחשבה. קול ודבור. וכמו למשל במלך בשר ודם שנשמתו הופיעה במוחו שכל שטוב לו לעשות בצד היכלו גן נחמד. וזה השכל תיכף מופיע בלב המלך. ועל ידי זה נתעורר כח המחשבה. ובה הלב מבין בפרטיות לפי ערך חמדת הלב באיזה מקום שיהי' הגן. וגדלו. ורוחבו. ומאיזה עצים ינטע. והרי זה זיוג אחד של חכמה ובינה. והיינו השכל עם המחשבה. אח"כ צריך המלך ליתן פקודתו בדבר הזה לעבדיו. ונצרך לזה עוד שני כחות. והן הקול עם הדיבור. והיינו זיוג השני. ומבשרי אחזה אלוה להבין הנמשל במלך מלכי המלכים הקב"ה מה הוא הענין של כללות הד' עולמות אבי"ע. שהם ד' בחינות זה למטה מזה. חכמה ובינה היינו שכל ומחשבה. תפארת ומלכות היינו קול ודיבור. וכמו שאצל המלך בשר ודם נעשין ב' זיווגין האלה על ידי זה שנשמתו הופיעה במוחו אור שכלי לדבר הזה. כן הנמשל בהספירות והעולמות שהב' מיני דבקות שייך בהם והוא ההתקשרות שלהן להיותן ממוזגות אלו מאלה. וגם ההתיחדות שלהם בענין זיוג של משפיע ומקבל. הכל נעשה על ידי אנ"ת הו"א. היינו על ידי הגילוי וההארה הבאה מן אור האין סוף להופיע בפנימיות הספירות. כי הוא להספירות כנשמתא לגופא. כמו שנזכר בזה המאמר אח"כ.ובגין דאנת מלגאו, כל מאן דאפריש חד מן חבריה מאלין עשר ספירן, אתחשב ליה כאילו אפריש בך.פירוש כיון שחיות כל הספירות וכח פעולותיהן השונות זו מזו הכל ממקור אחד יהלכון. והיא הארת האין סוף המופיע בפנימיותן ומתלבש בהן. נמצא שכולן דביקות בשרש אחד. כי אותה ההארה קשורה ודבוקה בעצמיות האין סוף כשלהבת הקשורה בגחלת או כקוי אור השמש בעצמיות השמש. ובכן זה האדם הגורם פירוד בין הספירות ומונע הזדווגותן יחשב לו כאלו פגם במלך מלכי המלכים הקב"ה בעצמו. והמשל בזה אל האדם הקורע לבוש המלך. ומה גם בהיות הלבוש על המלך. אע"פ שלא נגע במלך עצמו. על כל זה פגם בכתר המלך והתחייב ראשו למלך. וכן הנמשל בפגם הספירות. וענין גרם הפירוד בין הספירות שייך בכל איש ואיש מישראל לפי ערכו ומדרגתו ושורש נשמתו. וכל מה שהאיש גדול יותר במדרגתו הוא יכול לגרום פגם ופירוד יותר גדול. ועל זה כתיב סביביו נשערה מאד. שהקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה. וגרם הפירוד יכול להיות או על ידי כח המחשבה. כמו למשל אם יחשוב האדם שספירות החסד והרחמים הן שונות לגמרי מן ספירת הגבורה. ויאמר שהשם של מדת החסד שהוא השם אל והשם של מדת הגבורה שהוא השם אלהים הן ח"ו ב' כחות נפרדות. הרי זה נקרא מקצץ בנטיעות ומפריד בין הדבקים. כמו למשל אע"פ שנטיעה זו עושה תפוחים וזו תאנים. וזו עושה פירות שיש בהם סם המות. מ"מ יניקה אחת לשורשן מן הארץ. והשתנית היניקה נעשית רק בהעצים. ועוד לך משל יותר נאות כמו קוי אור השמש אם יעברו דרך חלון ושל עשר מיני עששיות מעשר גוונים משונים. וקוי האור אשר יגיעו אל עבר הקיר אשר מנגד החלון נראה בהם עשר גוונים. והנה לפי האמת אור השמש אחד חוא לכל העששיות ואין בו שום השתנות. אלא שהשתנות הגוונים בא מן גווני העששיות. וכן הוא הנמשל בהספירות שהארת אור האין סוף המתלבש בהספירות אין בו שום השתנות ורק ההשתנות של פעולותיהן נעשה אח"כ על ידי עצמיות הספירות. ועוד יכול להיות גרם הפירוד בין הספירות על ידי שישראל אינם מקיימין התרי"ג מצות. כי ישראל יש להם זה הכח שעל ידי עבודתם בתורה ותפלה ומצות גורמים חזדווגות הספירות ליחדא קב"ה ושכינתיה. והוא חיחוד של תפארת ומלכות להמשיך שפע מן המקור כמו שכתוב תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו וגו'. היינו שזאת הגדלות ניתנה רק לישראל שיכלו ליתן עוז לאלהים על ידי עבודתם. והיינו שהספירות יזדווגו להמשיך שפע מן המקור. וכן להיפוך באם ח"ו ישראל חוטאים בהתרי"ג מצות גורמים פירוד בין הספירות. וזה גורם מניעת השפע וממילא שולט הרע בעולם. ולזאת יזהיר להאדם לבלתי יגרום ח"ו להפריש חד מן חבריה מאלין עשר ספירן: והנה במה שאמר ובגין דאנת מלגאו ראיתי להאריך מעט. כי נקל בזה לטעות כדעת שטת קצת מקובלים האומרים שעצמיות ומהות האין סוף מתפשט תוך הספירות. ולא זה דרך האמת. אלא האמת הוא כמו שייסד אדומו"ר גאון עוזנו מרן הרב בעל התניא זצוקלה"ה בסידור החב"ד שלו המיוסד על יסודי קבלת האריז"ל וזה לשונו בקיצור מעט. הטעם מה שנקרא אור אין סוף בלשון אור. היינו מפני שהוא כמשל זיו ואור השמש. שאינו אלא בחינת התגלות בלבד ולא בחינת עצמיות. כך אור אין סוף הוא רק בחינת התגלות בלבד. והארת הקו והחוט שנמשך ממנו אחר הצמצום בד' העולמות אבי"ע אינו אלא רק בחינת הארה בעלמא ממנו. ואין ערוך כלל לאין סוף עם כללות השתלשלות הד' עולמות. וכמש"כ אני ה' לא שניתי. פי' בלי שום שנוי כלל בין קודם ההשתלשלות לאחר ההשתלשלות. לפי שהאין סוף ית' איננו מותפס בבחינת הלבשה כלל בההשתלשלות. שאם היה לו בחינת תפיסה והלבשה הרי הי' זה שנוי בעצמותו. אלא ודאי שלא היתה ההארה הראשונה מבחינת עצמותו כלל. אלא מבחינת אורו וזיוו של עצמותו. ואין להארה הזאת ערך כלל לגבי עצמתו כמו שאין ערוך לזיו קוי אור השמש לגבי השמש עצמו. ויובן יותר ענין הזה ממשל חיי הנפש המתפשט באברי הגוף. שאין חיות הזאת גם כן רק בחינת גילוי מעצמות הנפש. מפני שהנפש היא רוח חיים בעצם ע"כ בהאיר ממנה אור לדבר זולתה מביאה היא שמה זרם כח חחיים להחיות אותו הדבר. אבל לא שחיות אותו הדבר נחשב מבחינת עצמיות רוח החיוני שבנפש. ומה שנראה כחות מחולקים באברי הגוף. כמו כח השכל במוח וחראיה בעין וכיוצא. כל זה נתהווה רק מן ההתגלות של הנפש שעל ידי גלוי הארתה היא מאירה במוח ובכל אברי הגוף באור שוה. ורק מחמת כלי המוח נעשה מן הארת הנפש בו אור שכל. ומחמת כלי העין נעשה שמה מן הארת הנפש אור של כח הראות. נמצא שהכל מין הארה אחת היא וההשתנות נולדה רק על ידי אברי הגוף. וכל זה הוא מפני שבנפש אין ניכר שום התחלקות. כי הוא רק אור אחד פשוט. והמופת לזה מה שאנו רואים שחגר וסומא מוליד ולד בגוף שלם. והוא מפני שחסרון הרגל והעין בגופו לא גרם שום חסרון בנפשו. וע"כ מוליד הוא תמיד גוף שלם כצלמו. ובזה יובן שיש בנפש בחינת עצמותה שמובדל לגמרי מבחינת התפשטותה באברי הגוף לכחות מחולקים. להיות כי התחלקות כחותיה אינו אלא בחינת ההגלות הארתה בלבד. כדמיון זיו השמש שמאיר בחלל העולם על הארץ. ויש עבים מפסיקים. וכמו כן כלים מכלים שונים דרך חלונות שיש בהם עששיות כמה גוונים שעל ידי זה נשתנה מהות הגלוי של הארת זה האור. אבל כי זה אינו שייך כלל וכלל לבחינת עצמיות מאור השמש. ומכל הדוגמא הזאת יובן למשכיל למעלה בפירוש בחינת אור אין סוף. דמאחר שנקרא בשם אור הרי הוא רק בחינת התגלות ההארה מן עצמיותו ית' ממש הנקרא חי החיים. כלומר עצמיות מקור כל החיים. ורק מבחינת התגלות ההארה מן עצמותו ית' נמשכין המשכות פרטיות רבות על ידי בחינת הקו דוקא בפנימיות הספירות של הד' עולמות אבי"ע בהשתשולות מטה מטה להיותו בבחינת ואחה מחיה את כולם בהסתר עצום מאד. ומכל זח יובן מה שאמר ובגין דאנת מלגאו. שאינו מדבר מן העצמיות ומהות האין סוף כי אם מן גילוי הארתו שמתפשט בפנימיות הספירות ככח הנפש בגוף: ואלין עשר ספירן אינון אזלין כסדרן חד אריך וחד קציר וחד בינוני. הכוונה בזה להורות לנו שסדר עמידת הספירות הוא כסדר אצילהן זו למעלה מזו כדרך עלה ועלול. ואין הכוונה באמרו אריך וקציר על אורך וקוצר גבוליו ממש ח"ו אלא שרוצה לבאר לנו בזה שהעולם מתנהג על פי ג' מדות האלה שהן חסד דין ורחמים. והכל נעשה ע"י הספירות שהן גבוליים לפי ערך מדרגת מצב הנבראים. ולא מצד המאציל. כי אצלו לא שייך שום השתנות המדות רק הטוב הטהור בלבד. ופי' של אריך היינו קו החסד ששם אריכת אפים אפילו לרשעים. וקציר ר"ל קצר אפים. דהיינו בעל חימה שהוא קו הדין. ובינוני הוא קו הרחמים המתמצע בין שניהם. דהיינו שספירות תפארת היא מתמצעה בין ספירות חסד וגבורה. וכן ספירת יסוד היא בין נצח והוד. וכל זה נכלל באמרו אריך קציר ובינוני דהיינו חסד דין ורחמים שזה כללות כל האצילות. וזה כללות התקשרות הספירות אלה עם אלה להיותן ממוזגות לפעמים על חסד. לפעמים על דין ולפעמים על רחמים. ואנת הוא דאהיג לון ולית מאן דאנהיג לך לא לעילא ולא לתתא ולא מכל סטרא.הכוונה בזה היא כיון שאמר שהשנוי של חסד דין ורחמים ושאר השינוים הם מצד הספירות. עלינו להזהר שלא מפני כך נייחס הפעולה אליהן. כי הלא מצד עצמן אין בכחן לפעול כלום. וכל כחן הוא רק מן האין סוף המאציל על ידי שמופיע אורו בתוך הספירות וממלא אותן כנשמה בגוף. ועל ידי הכח הזה המאיר בתוכן וחופף עליהן הוא מנהיגן כרועה עדרו ינחל. ולכל אשר יחפץ יפה אותן. ועל זה אמר אנת הוא דאנהיג לון. וכדי להודיע שאין אצל המאציל שום הכרח ולא שום התפעלות שיהיה נתפעל מדבר זולתו. אשר יהיה מוכרח בעבורו להשתנות מרצון אל רצון. ע"ז אמר ולית מאן דאנהיג לך וכו'. ועל פי זה נבין כשאנחנו מתפללים ומזכירים שמות הקדושים והכינוים של הקב"ה. שכל שם וכינוי מרמז לספירה מיוחדת. שתהי' כוונתנו בזכירת וקריאת השמות לאותה הספירה שזה השם או הכינוי מרמז עליה. אבל המחשבה תהי' לקשר אותה הספירה במקורה שהוא אור האין סוף. כדי להמשיך בתוכה שפע חדשה מן המקור שהוא טמיר ונעלם. ובאופן זה יש בכחנו לגרום השפעת השפע לכל העולמות. ועל זה אמרו חז"ל אליו ולא למדותיו. לבושין תקנת לון דמנייהו פרחין נשמתין לבני נשא. פירוש כיון שראה המאציל שעל ידי אמצעות עולם האצילות בלבד עוד לא יהיו מוכשרים נבראים גשמיים לקבל הארתו הגדולה והעצומה. על כן ברא הישתלשלות של עוד ג' מיני עולמות כוללים זה למטה מזה. כדי שאחרי הסתרות רבות אין מספר יוכלו גם נבראים שפלים לקבל חיות מן מקור החיים. על ידי אמצעות הספירות אשר בכל הד' עולמות הכוללים. ועתה מתחיל למנותן כסדרה ואמר ראשית לבושין תקינת לון. היינו שעוד ברא המאציל ספירות אחרות של עולם הבריאה. שהן נקראין לבושין לגבי עשר ספירות דאצילות וספירות דאצילות בערך הלבושין. שהן ספירות השניות דעולם הבריאה. נקראין גופין ואור האין סוף הוא כנשמתא לגופא בעולם האצילות. והענין של גופא ולבושא גם בעולמות שלמטה מהם הוא. כי גופא לגבי לבושא הוא פנימיות לגבי חיצוניות ונסתר לגבי נגלה. כי אין הגוף מתגלה ערום רק על ידי לבוש. והחילוק שבין פנימיות וחיצוניות הוא. שהפנימיות הוא בבחינת דוכרא משפיע. והחיצוניות היא בבחינת נוקבא. שמקבל החיות שלו מן בחינת הפנימיות. כמו שהגוף מקבל החיות מן כח הנפש אשר בפנימיות אבריו. וכן עולם האצילות הוא בחינת דוכרא ופנימיות לגבי עולם הבריאה שהוא בבחינת נוקבא וחיצוניות. ולפיכך נקרא עולם האצילות אבא. ועולם הבריאה נקרא אימא. אבל הענין של נשמתא לגופא לא נזכר עוד בעולמות שלמטה. כי הטעם של נשמתא לא יתכן כי אם על הארת אור האין סוף שהוא נשמתא דכלהו עלמין ורק זאת יתכן לכנות השתלשלות עולמות דלמטה בשם גופין ולבושין. שהוא פנימיות וחיצוניות בחינת דוכרא ונוקבא. ובזה יובן אמרו דמנייהו פרחין נשמתין לבני נשא. ר"ל כמו בגשמיות נעשית התולדה על ידי זכר ונקבה. כן ברוחניות על ידי הזדווגות ב' עולמות עליונים הנקראים אבא ואימא. שהן עולם האצילות ועולם הבריאה. נולדין נשמות של הצדיקים הגדולים שהן מעולם האצילות. ונתגלות לפרוח לבני נשא על ידי עולם הבריאה. וזהו שאמר דמנייהו דוקא פרחין. היינו שהן באות לידי התגלות ותולדה על ידי הלבושין דוקא. שהוא עולם הבריאה עלמא דנוקבא. וכמה גופין תקנת לון דאתקריאו גופין לגבי לבושין דמכסיין עליהון. פירוש אחר שהוזכר בריאת ב' עולמות הכוללים של אצילות ובריאה שהן בבחינת גופא ולבושא דוכרא ונוקבא דמזדווגן כחדא. עתה יאמר עוד שראה המאציל כי אין די בשתי אלה עולמות הכוללים להתגלות נבראים גשמיים. כי לא יוכלו לסבול עוד אורו הגדול ויתבטלו במציאות. ולפיכך הרבה עוד תיקונין לברוא עוד שני עולמות כוללים של בחינת דוכרא ונוקבא דמזדווגן כחדא. ובהם כמה וכמה ספירות שיסתירו ויעלימו יותר ויותר לאור האין סוף. כדי שיוכלו להבראות נבראים הגשמיים ולהיותם בקיום חזק. ועל זה אמר וכמה גופין תקינת לון. פי' שמלבד תיקון הלבושין שהן העשר ספירות דבריאה. תיקן עוד להעשר ספירות דאצילות מדרגה ג' של כמה ספירות בעולם כללי שנקרא עולם היצירה. והספירות שלו נקראין גופין. מפני שנברא להן עוד מדרגה ג' של כמה ספירות בעולם כללי שנקרא עולם העשיה. שהן בבחינת לבושין לגבי הספירות של עולם היצירה. וטעם שמותיהם גופין ולבושין הוא מפני שגם הם ב' בחינות של דוכרא ונוקבא דמזדווגין כחדא. להמשיך השפעות ממקור החיים עד הנבראים הגשמיים והשפלים. הספירות של עולם היצירה נקראין גופין. כיון שהוא עלמא דדכורא. ונקרא ג"כ ברא או זעיר. והספירות של עולם העשיה נקראין לבושין. כיון שהוא עלמא דנוקבא. ונקרא ג"כ ברתא או נוקבא דזעיר. כדמיון ב' עולמות הראשונים אצילות ובריאה שנקראים אבא ואימא. כיון שהם במדרגה יותר גבוה מחמת שקרובים יותר להמקור. וגם שהזדווגותן הוא תדירי לצורך קיום כל העולמות. מה שאין כן ההזדווגות של ברא וברתא שתולה בעבדות ישראל עם קרובו. וגם קדושת הזמן גורם הזדווגותן. ויש בהזדווגותן הרבה מדרגות פרטיות. כי לאו כל הזמנים שוין. ולאו כל העבדות שוות. נמצא שזכר עד עתה ב' מיני הזדווגות של בחינת דכורא עם בחינת ניקבא שהן ד' מדרגות של ספירות מן ד' עולמות כוללים הנקראים אצילות בריאה יצירה עשיה. והשורש שלהן הן הד' ספירות מן העשר ספירות של עולם האצילות הנקראות חכמה ובינה תפארת ומלכות. ולענין הפעולות וההתגלות מיוחד לכל עולם ועולם פעולה אחרת מדרגה אחר מדרגה להתגלות יותר ויותר. והן נקראות שכל ומחשבה קול ודיבור. ולענין הזדווגותן נקראין אבא ואימא ברא וברתא. וגם הד' אותיות של השם הוי"ה ב"ה הן מקורים לד' עולמות של אבי"ע כזה. י' חכמה. ה' בינה. ו' תפארת. ה' מלכות. ומלבד זה מאיר בכל עולם שם הויה שלם עם אותיות מלאות. בעולם האצילות מאיר שם הוי"ה של מילוי ע"ב כזה יו"ד ה"י וי"ו ה"י. בעולם הבריאה הוא שם ס"ג כזה יו"ד ה"י וא"ו ה"י. בעולם דיצירה שם מ"ה כזה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. בעולם העשיה שם ב"ן כזה יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה. וגם מאיר בכל ספירה וספירה מן העשר ספירות שם הוי"ה בניקוד אחר כזה בספירת כתר מאיר שם הוי"ה בניקוד קמ"ץ. בספירת חכמה בניקוד פת"ח. בספירת בינה בניקוד ציר"ה, בחסד סגו"ל. בגבורה שו"א. בתפארת חול"ם. בנצח חיר"ק. בהוד שור"ק. ביסוד מלאפו"ם. במלכות מאיר שם הוי"ה בניקוד שח"ק שהוא שו"א חול"ם קמ"ץ. ועל ידי זה כל העולמות עם כל הספירות שלהן הם קשורים ודבוקים אלו עם אלה באחדות הגמור. כי כח אחד של השם הוי"ה ב"ה מאיר בכלם: ואתקריאו בתיקונא דא חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא תפארת גופא. עתה חוזר לפרש העשר ספירות דאצילות בפרטיות למה הן משמשות. ומצייר אותן בצלם אדם ישר. ומתחיל מן הז' מדות מה שנגלה יותר וגם נקל יותר להבין תכליתן. ואומר כמו שיש באדם יד ימין ויד שמאל והגוף באמצע. כן יש ג' ספירות הנקראות חסד גבורה תפארת. וענין ימין למעלה היא מדת החסד להשפיע אך טוב וחסד בעולם. ומדת הגבורה היא מדת הדין להעניש את הרשעים ולסוכך על הצדיקים שלא תגיע להם כל רע. ומדת התפארת היא מדת הרחמים הממוצעת בין חסד וגבורה. וכל זה נקל להבין שהן נצרכות לצורך הנהגת העולם בהשגחה פרטית של שכר ועונש. נצח והוד תרין שוקין. הנה ראיתי כאן להאריך מעט במקום שקצרו המפרשים. ואגב יתורץ תלונת המשכילים אשר כל מעיינם ואמונתם בחקירה ודרך הטבע. ויפערו פיהן לבלי חק ללעוג מן המקובלים. באשר שלא הראו מקום בספירות את המקורים מן כל הכחות השולטים בעולם הזה בכח אביר וחזק אשר נקראים בשם דרך הטבע ואבאר בזה בעזהש"י כי הנה קצרו המפרשים בביאור תרין שוקין לאיזה ענין הן משמשות בין הספירות. ומה היא תכליתן ומשמעתן בתוך העולמות. ויפקח השי"ת את עיני להבין כי כמו שיש באדם הגשמי שתי רגלים המניעות את הגוף ממקום למקום ונקשר בהן כח התנועה להניע את כל הגוף בכמה תנועות שונות. ומבשרי אחזה אלוה שכן הוא בהצלם אלהים העומד מן עשר ספירות שצריך להמצא בהן שתי ספירות שמהן יושפע לעולם כל מיני כחות הרוחניים הגורמים כל מיני תנועות שבעולם. ויש מהם שמתקשרים גם לדברים גשמיים. והם הכחות הידועים והניכרים בעולם. כמו כח המושך וכח הדוחה. ויש בכלל זה כח המגנט וכח האלקטרי. כח הקור וכח החום. כח הצומח. כח המוליד והמהוה כל מיני בעלי חיים שפלים מכל דבר לח וסרוח. ועוד הרבה כחות כאלה. אשר כלם מולידים וגורמים הרבה מיני תנועות בעולם. וכל אלה הכחות יש לחלקם על ב' מינים. מין אחדהן הכחות הגורמים הרבה תנועות בעולם על ידי התגברות והתחזקות. שכח אחד רוצה לנצח את כח חשני המנגדו. או לדחותו ממקום למקום או לבטלו ולבערו לגמרי. כמו הכחות של מושך ודוחה. קור וחום. שכח אחד עובד ומתנועע בכל תוקפו על סבת חניצוח שרוצה לנצח את כח השני המנגדו. כמו כח האור שדוחה ומבטל את כח חחשך.מין ב' הן הכחות הגורמים הרבה תנועות בעולם ע"י כח ההוד והזיו של חן ויופי ונעימות. אשר על ידי זה מביא חשקות והשתוקקות בהסובבים אותו מקרוב או בהיודעים ממנו מרחוק להמשך אליהם להתחבר עמהם או לראות אורם וליהנות מהם. ובכן יובן כי השורש הכחות של כל מיני התנועות שבעולם הן אותן שתי הספירות הנקראות נצח והוד. דהיינו שמספירת נצח נשפע כל מיני כחות הגורמים תנועות חזקות שונות זו מזו על ידי ההתגברות שכל כח ישאף לנצח בכל תקפו את חברו המתנגדו. ומן ספירת הוד נשפע כל מיני הוד זוהר וזיו חן ויופי ונעימות הגורמים הרבה מיני תנועות חזקות בעולם על ידי החשקות וההשתוקקות להמשך אליהם. ולפיכך מתדבק הס"א במדת ההוד שהיא ירך השמאל. בסוד הכתוב ויגע בכף ירכו. ויונק משם להכין רשת לאדם להכשילו בדבר האסור. ועל ידי זה מהפך מן הו"ד לדו"ה. כידוע בסוד הכתוב כל היום דוה. ובזה יובן הטעם שהספירות נצח והוד נקראין תרין שוקין. כי כמו התרין שוקין שבאדם הגשמי הן המניעות את כל הגוף ממקום למקום וגורמין תנועות שונות. כן מאותן שתי הספירוה נשפע כל מיני הכחות הגורמים כל מיני התנועות אשר בעולם. ועוד יובן על פי זה גם כן הטעם למה יניקת הנביאים היא דוקא מאותן השתי ספירות נצח והוד. כי הנביא צריך לינק כח כזה אור על ידו יוכל לפעול בנבואתו על לב השומע שיהי' בטל אליו. וזאת יכול להיות דוקא או על ידי כח הניצוח וההתגברות להרעיש ולהטיל אימה על השומעים את נבואתו על דרך שהתנבאו נביאים האחרונים. כמו שאמר ישיעהו לכו נא ונוכחה. ונראה מי ינצח והרבה פעמים היה צריך הנביא להשתמש באותות ומופתים של מוראים גדולים. כדי להגבר בכח הניצוח על לב חשומעים את נבואתו שיהיו מבוטלים אליו. ועוד היה ביכולת הנביא לפעול כזאת לא ברעש ובמורא. כי אם בכח רוח חן ששורה עליו הוד וזיו ונעימה קדושה. עד שכל רואהו ושומע דבריו נמשך אליו בהשתוקקות גדולה. ועל זה כתיב ונתת מהודך עליו. ולכן זה הכח של יניקת הנביאים הוא דוקא מאותן שתי הספירות נצח והוד. [ואבקש מאת השי"ת שבאם שגיתי בזה שיכפר עלי ויסלח לי. כי הוא יודע האמת שכוונתי לטובה להאיר עיניים עוורות ולהסיר כל תלונה מעל חכמת הקבלה]. יסוד סיומא דגופא אות ברית קודש. הנה כמו שיש באדם הגשמי אבר זה שבו תלוי הכח להשפיע ולהוליד בדומה לו שעל ידי זה מתקיים העולם. כן גם למעלה בהצלם אלהים הרוחני צריך להמצא בין הספירות ספירה מיוחדת שעל ידה תלך ההשפעה מעלמא דדכורא לעלמא דנוקבא. והיא נקראת יסוד. כי כמו שקיום כל בנין תלוי בהיסוד. כן קיום כל הבריאה תלוי בכח אבר הזה. וכן למעלה אם לא היתה ספירת היסוד המעביר הארת אור האין סוף מעולם לעולם. לא היה קיום ומציאות להעולמות. מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה. יבאר בזה ענין ספירה העשירית הנקראת מלכות מה היא משמשת בעולם האצילות. כי הלא מדת המלכות היא עלמא דנוקבא המקבלת ההשפעה של אור אין סוף אחרי כמה וכמה השתלשלות כדי שאותה ההשפעה תתגשם בה עד שתוכל לבוא לידי התגלות בעולם העשיה לברוא דברים גשמיים ולכלכל אותם. ואין טעם לענין הזה בעולם האצילות. ולפיכך אמר שמלבד זה שספירת המלכות של עולם האצילות היא נעשה שורש לעולם העשיה כמבואר לעיל. עוד שייך ענין ספירת המלכות גם שם בעולם האצילות שמביאה אור התורה לידי התגלות וההבנה. כי כמו למשל באדם הגשמי מדרגה האחרונה המביאה את רצונו ומחשבתו לידי התגלות הוא הפה על ידי דיבורו. וכן הוא בעולם האצילות. שם משמשת ספירת המלכות בבחינת פה כיון שמביאה לידי התגלות רצונו של מלך מלכי המלכים הקב"ה. וכדי להבין מה הוא הרצון שספירת המלכות מביאתו לידי התגלות. לזה אמר ותורה שבעל פה קרינן לה. היינו שהיא היא המקור של התורה שבעל פה. כמו שספירת התפארת של עולם האצילות היא המקור של תורה שבכתב. וכל התורה היא רצונו של הבורא ית"ש. ולפיכך הלומד תורה. אע"פ שלומר דברים פשוטים מענינים גשמיים ונמוכים. כמו שנים אוחזין בטלית ושור שנגח את הפרה. מכל מקום הוא מששיך על עצמו אור קדוש ונשמתו באה לידי התלהבות ודביקות. כיון שמדבק אז שכלו ברצון הבורא ית"ש. כי כן הוא רצונו ית"ש שבאם יקרה בעוה"ז כך וכך יהיה הפסק כך וכך. וכיון שהתורה שבכתב איננה מובנת בלתי התורה שבעל פה. ע"כ נמצא שספירת המלכות משמשת גם שם בעולם האצילות בבחינת נוקבא. כי היא המביאה לידי התגלות והבנה את התורה שבכתב שהיא בבחינה דוכרא הנובע מספירת התפארת של עולם האצילות. חכמה מוחא איהי מחשבה מלגאו. אחר שביאר טעם ז' ספירות התחתונות שהן בבחינת גופא. חוזר מתתא לעילא לבאר גם ג' ספירות הראשונות שהן בבחינת רישא ולבא. וזהו שאמר שספירת החכמה היא רק בבחינת מחשבה מלגאו אבל אין היא שכל הכולל. כי השכל הכולל היינו המקור של כל מיני חכמות שבעולם. והיא ספירת הכתר כמבואר אח"כ. וספירת החכמה היא רק כמו ענף הנאצלת מן השכל הכולל. וכמו שמורגל בפי האנשים לאמר. מי שיש לו שכל טוב הוא יכול להבין למשל חכמת התכונה או חכמת המוזיקא וכיוצא. צא ולמד שיש ג' ענינים בזה. א'. שכל הכולל. ב'. החכמה שהיא ענף השכל הכולל המכילה בקרבה איזו מין חכמה שבעולם. ג'. הבינה. והיינו הבנת ענף החכמה הזאת בכל פרטותיה. וזהו שאמר איהי מחשבה מלגאו. כי כל בחינת דוכרא נקרא מלגאו. היינו פנימיות. ובחינת נוקבא נקרא מלבר. היינו חיצוניות. על שם שהיא מכינה ומציירת את הפנימיות ומביאתו לידי ההתגלות. והיינו ג"כ כנ"ל בענין גופא ולבושא. שהם ב' ענינים של בחינת דוכרא ובחינת נוקבא. פנימיות וחיצוניות. ולפיכך אמר שספירת החכמה שהיא רק כמו ענף הנאצלת מן המקור של השכל הכולל. היא בבחינת מחשבה מלגאו. כלומר פנימיות בחינת דוכרא שנקרא אבא. כי כל זמן שהחכמה לא נתצמצמה בכלי שלה בינה לצמצם ולצייר אותה בכל פרטותיה ודקדוקיה, איננה עוד ביכולת לבוא לידי התגלות והכרה. ואיננה מוכשרת עוד ליהנות ממנה. והרי היא כמו למשל אם הופיעה מחשבה במוח האדם שטוב לו לעשות לעצמו פלטין נאה לבית דירה. הרי המחשבה הזאת אין ביכולת לבוא לידי התגלות ולהוציאה מכח אל הפועל עד אשר יעמוק היטב בכלי הבינה שבה הלב מבין לפי ערך חמדת הלב לצמצם המחשבה הזאת במדות ושעורין וצמצומין איך ומה וכמה. בינה לבא ובה הלב מבין. היינו כמו שיש באדם גשמי הלב המביא את מחשבת המח לידי התגלות בפרטיות על פי המדות התלויות בלב. אם להטיב או להרע. אם להרבות או למעט. אם להגדיל או להקטין וכיוצא. וכן יש ספירת בינה שבה נתצמצם אור החכמה בכמה צמצומין ונצטיירה בה בפרטיות להוציאה לידי התגלות. נמצא שספירת הבינה היא בבחינת מלבר אל החכמה אשר מלגאו. ולפיכך היא בבחינת נוקבא ונקראת אימא. ועל אלין תרין כתיב הנסתרות לה' אלהינו. ירצה לומר בזה שההזדווגות של שתי הספירות חכמה ובינה בחינת אבא ובחינת אימא עוד לא הועילה שיהי' מוכשר להתגלות עולם התחתון עם נבראים גשמיים. עד שתשתלשל המחשבה לעבור על ידי הזדווגות פעם שנית של שתי ספירות אחרות. שהן תפארת ומלכות בחינת קול ובחינת דיבור. הנקראות גם כן ברא וברתא. ורק אז נעשית המחשבה מוכשרת לבוא לידי בחינת הנגלות לנו ולבנינו. ולפיכך קורא את הזדווגות הראשונה של חכמה ובינה בשם הנסתרות לה"א. כי שני שמות האלה מרמזין על השתי ספירות של חכמה ובינה.כתר עליון איהו כתר מלכות ועליה אתמר מגיד מראשית אחרית. בזה יבאר שספירת הכתר שתי בחינות לה. שהיא בבחינת כתר לכל הספירות דאצילות. והיא גם בבחינת מלכות למה שלמעלה הימנה. כי היא בחינת מקבל הראשון שמקבלת בקרבה הארה הראשונה מאור האין סוף שנמשך ממנו אחר הצמצום על ידי הארת הקו והחוט כמבואר בעץ חיים. וכתר עליון אינו נתפס במחשבת האדם כי אם כמו הקוץ העליון של האות י' מן השם הוי"ה ב"ה. ולכך נקרא בשם עתיקא כי הוא נעתק ומורחק מן השגת שכל אנושי. והארה הראשונה מאור האין סוף שהאירה בספירת הכתר היה בצמצום ומדה שיהי' די בהארה הזאת להחיות כל העולמות עם כל הספירות שלהן שהן למטה מן ספירת הכתר עד האחרית שהוא עולם התחתון הגשמי. וזהו שאמר עליו מגיד מראשית אחרית. מגיד הוא לשון המשכה וגם לשון אגידה וקשירה. והיינו שהכתר הוא הממוצע בין המאציל שהוא ראשית הכל ובין כל הבריאה. והוא ממשיך ההארה מן הראשית ועד האחרית וגם שעל ידו נאגדה ונקשרה כל הבריאה עם הסבה הראשונה. ואיהו קרקפתא דתפלי. רוצה לומר בזה שהכתר לגודל רוחניותו והתעלמותו רוממותו תפארתו וקדושתו הוא בערך שאר הספירות והעולמות כמו קרקפתא דתפילין המונח על ראש האדם. שהסימן האמתי אם התפילין של ראש מנחת כדין במקום הראוי על המוח הוא. שבאם יגביה האדם המניחן את עיניו ויסתכל למעלה לא יראה את התפילין אשר על ראשו. הרי שהאדם אינו רואה את הקרקפתא דתפילין אשר על ראשו. ורק יודע ומרגיש שיש על ראשו תפילין שיש בהן קדושה עליונה הרבה יותר ויותר מן בשר הראש של החדם המניחן. והן לגמרי מהות אחר מן בשר ראשו. וכן הוא מדרגת רוחניותו והתעלמותו רוממותו תפארתו וקדושתו של הכתר בערך הספירות והעולמות אשר אחריו. וכיון שהמשיל עד עתה את הספירות בצלם האדם הגשמי. ע"כ מצא טוב להמשיל את ספירת הכתר לקרקפתא דתפילין המונחין על ראש האדם: מלגאו איהו שם מ"ה (כזה יו"ד ה"א וא"ו ה"א) דאיהו ארח אצילות איהו שקיו דאילנא בדרועוי וענפוי כמיא דאשקי לאילנא ואתרבי בההוא שקיו. אחרי הודיעו העשר ספירות דאצילות והד' עולמות הכוללים שהן אבי"ע. ואמר על ב' עולמות הראשונים של חכמה ובינה דעליהן כתיב הנסתרות לה"א. היינו שאין לעיין בהם ולדבר מהם. וכן נדרש בזוה"ק על הפסוק שלח תשלח את האם וגו'. כלומר שתשלח ממחשבתך את עולם הבינה שנקרא אימא. ואת הבנים תקח לך. זה היחוד של תפארת ומלכות ברא וברתא עולם היצירה עם עולם העשיה. בהם מותר לעיין לחשוב ולדבר. וכן עשה אליהו שעתה מתחיל לדבר באריכות מעולם היצירה שבו מקנן זעיר אנפין הנקרא בשם אילנא ועץ חיים. ועל זה אמר מלגאו איהו שם מ"ה דאיהו אורח אצילות ואיהו שקיו דאילנא. וזה יובן עפ"י הנ"ל שהד' ספירות חכמה ובינה תפארת ומלכות דאצילות הן כמו שרשים לד"ע אצילות בריאה יצירה עשיה. והנשמה והחיות של הד"ע האלה הן ד' שמות הוי"ה בד' מילואין ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ואע"פ שעיקר מציאות הד' הויות של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן הוא בעולם האצילות. מ"מ מופיעין משם בהארותיהן למטה מטה. באופן שכל הוי"ה עם המילוי שלו היא הנשמה והחיות של עולם הכללי שלו. וכמו ושהשם ע"ב הוא הנשמה והחיות של עולם האצילות. כן השם ס"ג אעפ"י שעיקר מציאותו הוא גכ בעולם האצילות מ"מ הוא הנשמה והחיות של עולם הבריאה. וכן השם מ"ה דעולם האצילות הוא הנשמה והחיות של עולם היצירה. והשם ב"ן דעולם האצילות הוא הנשמה והחיות של עולם העשיה. וזהו שאמר אליהו על האילן היינו עולם היצירה. דמלגאו הוא השם מ"ה שהוא אורח האצילות היינו כי מן עולם הצילות מאיר השם מ"ה בפנימיות דאילן שהוא עולם היצירה. והוא היניקה של האילן המתפשט בגזעו וענפיו. ר"ל בכל הספירות אשר בעולם היצירה. כמו שהמים משקים לאילן והאילן מתגדל מן אותה ההשקה. רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אַנְתְּ הוּא עִלַּת הָעִלּוֹת, וְסִבַּת הַסִּבּוֹת, דְאַשְׁקֵי לְאִילָנָא בְּהַהוּא נְבִיעוּ, וְהַהוּא נְבִיעוּ אִיהוּ כְּנִשְׁמְתָא לְגוּפָא, דְּאִיהִי חַיִּים לְגוּפָא, רבון עלמין אנת הוא עילת העילות וכו'. כוונתו בזה שעל ידי זה שהשם מ"ה מאיר מלגאו האילן. על ידי זה האילן קשור ודבוק ותלוי באין סוף ב"ה שהוא עילת העילות וסבת הסבות. והוא השולח חיותו בו כנשמה המחיה את הגוף. וּבְךָ לֵית דִּמְיוֹן וְלֵית דְּיּוּקְנָא מִכָּל מַה דִלְגָאו וּלְבַר, ובך לית דמיון ולית דיוקנא מכל מה דלגאו ולבר. ר"ל שאין בהמאציל שום דמיון ודמות שיהי' נתפס במחשבה באופן דזה שנוכל לחלק בו בין בחינת דוכרא ובחינת נוקבא משפיע ומקבל. שהוא הענין של בחינת דלגאו ובחינת דלבר. פנימיות וחיצוניות. כיון דלית מחשבה תפיסה בי' כלל. וּבָרָאתָ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאַפַּקְתְּ מִנְּהוֹן שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא וְכוֹכְבַיָּא וּמַזָּלֵי, וּבְאַרְעָא אִילָנִין וּדְשָׁאִין וְגִנְּתָא דְעֵדֶן וְעִשְׂבִּין וְחֵיוָן וְעוֹפִין וְנוּנִין וּבְנֵי נְשָׁא,ובראת וארעא וכו'. עתה מספר איך שברא המאציל על ידי הארתו את השם מ"ה התוך האילן שהוא עולם היצירה. ומחשב גם הנבראים של עולם העשיה. כיון ששני עולמות האלה מזדווגין כחדא וזה משפיע בזאת. ועולם דעשיה תבל ומלואה הכל תלוי בעולם היצירה שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות. ועל זה אמר ובראת שמים וארץ עם חמה ולבנה שכל זה מרמז בכלל על עולם היצירה עם עולם העשיה אח"כ מונה ומחשב עוד בפרטיות גם שאר הנבראים.לְאִשְׁתְּמודְעָא בְּהוֹן עִלָּאִין, וְאֵיךְ יִתְנַהֲגוּן בְּהוֹן עִלָּאִין וְתַתָּאִין, לאשתמודעא בהון עילאין וכו'. .ר"ל כי מן כל אלה הנבראים ניכר על ידן עולמות העליונים כמו שכתוב מבשרי אחזה אלוה. היינו שעל ידי נבראים הגשמיים נוכל להשיג ענין הרוחניים ועולמות העליונים. ועוד אנו מכירים ומשיגים על ידי כל אלה הנבראים איך יתנהגון עילאין ותתאין. .ר"ל איך שהנבראים העליונים הרוחניים עם הנבראים .התחתונים הגשמיים מתנהגין יחדו ותלויין זה בזה. ואלו עם אלה מתפעלים זה מזה. וְאֵיךְ אִשְׁתְּמוֹדְעָן מֵעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וְלֵית דְּיָדַע בָּךְ כְּלָל וּבַר מִנָּךְ לֵית יִחוּדָא בְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וְאַנְתְּ אִשְׁתְּמוֹדָע אֲדוֹן עַל כְּלֹּא, ואומר עוד ואיך אשתמודען עלאי מתתאי. ר"ל שלפעמים נבראים העליונים הרוחניים שואבים ידיעות להבין מה למעלה מהם עי"ז שרואים ומכירים הנבראים התחתונים הגשמיים. ומה שאמר ולית דידע בך כלל עד ואדון על כלא. הוא מובן מעצמו. וְכָל סְפִירָן כָּל חַד אִית לֵיהּ שָׁם יְדִיעַ, וּבְהוֹן אִתְקְרִיאוּ מַלְאָכַיָּא, וְאַנְתְּ לֵית לְךָ שָׁם יְדִיעַ, דְּאַנְתְּ הוּא מְמַלֵּא כָּל שְׁמָהָן, וְאַנְתְּ הוּא שְׁלִימוּ דְּכֻלְהוּ, וכל ספירא אית לה שם ידיעא ובהון איתקריאו מלאכיא וכו'.. ר"ל שמות הספירות הן על שם פעולת הספירות וההשפעה שלהן. כמו למשל חסד על שם השפעת טוב וחסד. גבורה על שם השפעת דין וגבורה. תפארת על שם השפעת רחמים. וכן כל שאר הספירות. ובאותן השמות נקראים גם המלאכים המורידים השפע לעולם הגופני על שם שליחותן ופעולתן. כמו למשל אוריאל נהודיאל חסדיאל מיכאל גבריאל רפאל נצחיאל יהודיאל צדקיאל מלכיאל כלם על שם שליחותן לפעול איזו פעולה או להוריד איזו השפעה שמקבלים מן הספירות. ועל זה אמר שהמאציל בעצמו אין לו שם ידיעא כי הוא מקור החיים מכל מיני כחות שבעולם ומכל מיני השפעות הטובות. והוא הממלא את כל השמות והספירות באור וחיות ושפע על ידי גילוי הארתו בהם. כמו הנשמה שמשפעת חיות לאברי הגוף. והשפעה הזאת היא השלימות של הכל. כי בלעדה הן חסרים וחשוכים. וְכַד אַנְתְּ תִּסְתַּלֵּק מִנְהוֹן, אִשְׁתְּאָרוּ כֻּלְּהוּ שְׁמָהָן כְּגוּפָא בְּלֹא נִשְׁמְתָא:וכד אנת תסתלק מנהון אשתארו כלהו שמהן כגופא בלא נשמתא. כדי להבין המאמר הזה נצרך להביא דברי סידור החב"ד של הרב בעל התניא זצוקלה"ה. שמקשה כאן והלא אם מסתלק אור אין סוף מהעולמות הכל צריך לחזור לבחינת אין כמו שהיה קודם ההשתלשלות ממש. ואם כן למה אמר שישתאר בחינת גופא עכ"פ. והלא אין זה ביטול אמתי כאשר הגוף יתקיים. ובאמת אין עוד מלבדי כתיב. וכדי לתרץ קושיא זו נקדים תחלה להבין הענין של אורות וכלים. שהאורות נקראים נשמתא והכלים נקראים גופא. דהנה ידוע שבחינת הקו הנמשך מעצמות אור אין סוף שלפני הצמצום אל תוך חלל הצמצום בספירת הכתר. שהוא מקור הראשון לכל בחינת ההשתלשלות בפרט. עד שיאיר אור ממנו בספירת החכמה ואחר כך בספירת הבינה וכו'. ופירוש הארה זו היינו על דרך משל התגלות אור מהנפש באדם הגשמי. כמו הארת השכל במוח. הראיה בעין וכיוצא. שזאת ידוע שעצמות הנפש היא למעלה מבחינת התחלקות כוחות פרטיות כנ"ל. וא"כ מובן כי בהסתלק הארת הנפש בכלל אז יסתלקו ממילא כל כוחות שלה המתפשטים באברי הגוף. והנה עד"ר דמיון זה הוא למעלה בהארת אור אין סוף תוך עשר ספירות דאצילות בבחינת אורות וכלים על ידי הקו הנ"ל. דהנה כל האורות נדמו בבחינת נשמה. וכל הכלים נדמו לבחינת הגוף. כמו על דרך משל הארת השכל בהמוח. שהמוח הוא בבחינת כלי והשכל הוא בבחינת אור. וכמו בהסתלק הארת הנפש מן הגוף. נשארים כל האברים בלא חיות כלל. כדוגמא זו הוא גם למעלה בע"ס דאצילות. מאחר שהכתר והחכמה וכיוצא באין בהתלבשות של בחינת כלים. כמו שקרקפתא הוא כלי הכתר. ומוחא כלי החכמה. ודרועא כלי החסד וכיוצא. הרי בהכרח נמשלו לכחות הנפש המתלבשים באברי הגוף. ואם כן כאשר יסתלק הארת אור אין סוף שמאיר בהן על ידי בחינת הקו הנ"ל. וממילא יסתלקו על ידי זה כל האורות דע"ס מבחינת הכלים שלהם. אזי ישתארו כל הכלים בלתי אור וחיות. כאשר ישתאר הגוף בלתי חיות בהסתלק ממנו אור הנשמה. וזהו שאמר וכד אנת תסתלק מנהון אשתארו כלהו שמהן כגופא בלא נשמתא. אך עדיין הקושיא במקומה עומדת דהאיך אפשר שישאר מציאות הכלי עכ"פ גם בלתי אור. מאחר שאין עוד מלבדו. אם כן בהסתלקות אור אין סוף ח"ו הכל חוזר לבחינת אין. אך הענין הוא דיש לשורש התהוות בחינת הכלים מקור מיוחד בפני עצמו (דיש לשורש התהוות בחינת הכלים מקור מיוחד בפני עצמו). על דרך שיש לכלי הגוף מציאות מיוחדת בפני עצמו גם בלתי חיות הנשמה והנפש. ושרש הענין הוא כידוע בעץ חיים שנשאר בחינת רשימו בחלל הצמצום שלפני המשכת הקו הנ"ל הנקרא מקום פנוי. והאמת הוא דלית תאר פנוי מיניה ממש. וכמו שכתוב (ירמיה כג, כד) הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם ה'. ובחינת הרשימו הזאת נחשב מבחינת העלם עצמיות האין סוף. שהשראה זו היא בהעלם גדול. שהוא קדוש ומובדל שם בבחינת ההעלם דוקא ולא בגילוי. ומאותה בחינת הרשימו נעשה מקור ושרש של התהוות מציאות הכלים. ועל כן גם בהסתלק מקור כל האורות שהוא בחינת הקו הנ"ל. אין זה הכרח כלל שיבוטל מציאות הכלים. כי הרי יש להן שורש מיוחד בפני עצמן מבחינת ההעלם של עצמיות האין סוף. שקדם לבחינת מקור התהוות האורות שהוא הקו הנ"ל. והיינו שמקור שורשם הוא מבחינת הרשימו הנ"ל. אַנְתְּ חַכִּים וְלָאו בְּחָכְמָה יְדִיעָא, אַנְתְּ הוּא מֵבִין וְלֹא מִבִּינָה יְדִיעָא, לֵית לְךָ אָתָר יְדִיעָא אֶלָּא לְאִשְׁתְּמודְעָא תוֹקפָּךְ וְחֵילָךְ לִבְנֵי נָשָׂא,אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא וכו'. פירוש שאין שום השגה לא לחכמתו ולא למקום מציאותו. כמו שכתוב (ישעיה נה ח) כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה': ורק השגה אחת יש לנו שכל מה שהאציל וברא ויצר ועשה הד' עולמות אבי"ע עם כל הספירות שלהן. הכל לא ברא בשביל שהוא יתפעל מזה או שיקבל ח"ו איזו הטבה מן כל הבריאה. אלא רק לאשתמודעא תוקפך וחילך לבני נשא. היינו בשביל שיתגלה מדת מלכותו ית"ש. כי אין מלך בלא עם. וּלְאַחְזָאָה לוֹן אֵיךְ אִתְנְהִיג עָלְמָא בְּדִינָא וּבְרַחֲמֵי, דְּאִינוּן צֶדֶק וּמִשְׁפָּט, כְּפוּם עוֹבָדֵיהון דִּבְנֵי נָשָׁא, ולאחזאה לון איך מתנהג עלמא בדינא וברחמי דאית צדק ומשפט כפום עובדיהון דבני נשא. אלה הדברים הם יסוד אמונתנו ועבודתנו בתורה ותפלה ותרי"ג מצות. להאמין שמדת הצדק ומדת המשפט. שהן מדת הדין של חשכינה הקדושה שנקראת צדק שעליה רומז השם אדני אותיות אדי"ן. ומדת המשפט היינו מדת הרחטים עמודא דאמצעיתא ספירת התפארת. מציאת מצב שניהן ומדרגתן תלוי בערך המעשים טובים של ישראל. שעל זה כתיב תנו עוז לאלהים. והיינו הענין של יחוד קוב"ה ושכינתיה. שאנחנו גורמים בעבודתינו של תורה ותפלה ותרי"ג מצות לייחד זה הזיווג של תפארת ומלכות ברא וברתא זעיר ונוקביה. ובהיות ההזדווגות של שתי אלה המדות הדינים נמתקים ונהפכים לרחמים. והעונות נהפכים לזכיות ונשפע טובה הרבה לעולם. כי העבירות גורמות חשכות ופירוד בין המדות צדק ומשפט. ונמנע אורה של מדת הצדק שהיא השכינה הקדושה בחינת המלכות. ואז מתגבר בה מדת הדין שהוא החשך ויורד רע לעולם ח"ו. וע"י עבודת ישראל שמתגברים בתורה ותפלה ומצות פועלים להמשיך אור גדול שעל ידי זה מתיחדים משפט וצדק קוב"ה ושכינתיה ואז החשכות בטל ממילא כי האור מבטל את החשך כידוע. ויש בזה כמה וכמה מדרגות. וסודם ידוע ליודעי חן. וכתב האריז"ל שעיקר מעשינו וכוונתינו הוא לתקן זעיר ונוקביה להכינם לקבל שפע אור אין סוף הבא להם דרך מדריגות חעליונות וזהו העבודה שלא על מנת לקבל פרס. כי לא תהיה הכוונה להנאת עצמנו. הגם שלא ימנע ודאי שישתלשל וירד על ראש המעוררו במעשיו. כדאיתא בזוה"ק פרשת עקב: וּמַאן דִּמְבָרֵךְ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִתְבְּרַךְ, וְנָטִיל חוּלָקֵיהּ מֵאִינּוּן בִּרְכָאן בְּקַדְמִיתָא דְּכָל עָלְמָא לְתַתָּא. מ"מ עיקר הכוונה תהיה להנאת זעיר ונוקביה ולומר לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה להכינם שיתייחדו זה עם זאת. ואל תתמה כי תשיג יד בני אדם התחתונים לקלקל או לתקן בעליונים. כי האדם סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ושורשי ד' יסודות גופן הם למעלה. וכל עולם קשור בעולם שעליו. והעליון עם שלמעלה ממנו עד האור העליון על הכל שהוא אור האין סוף ב"ה. וכל אדם במקום שורש נשמתו למעלה שם יפגום או יתקן. כדאתיא בתיקונים דכל חד לפום דרגיה מאן דפגים לתתא פגים באתר דאתגזר נשמתיה. והיינו שממשיך לשם חשכות של הסטרא אחרא והתגברות מדת הדין. ואפשר שזה דוקא בענין הפגם. אבל בענין התיקון יכול להיות שמועיל גם לכל העולם. כמ"ש כל העולם ניזון בשביל חנינא בני. וגם איתא בזוה"ק שמות דף רל"ט ע"א ובויקרא דף כ"ו ע"ב רִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאִיל לְרַבִּי שִׁמְעוֹן אֲבוֹי וְאָמַר, הָא קִשּׁוּרָא דְּכֹלָּא אִתְקְשַׁר בַּקֹּדֶשׁ הַקֳדָשִׁים לְאִתְנַהֲרָא, אִתְדַּבְּקוּתָא דְּרַעֲוָא דְּכַהֲנֵי לֵיוָאֵי וְיִשְׂרָאֵל לְעֵילָּא, עַד הֵיכָן אִיהוּ סַלְּקָא. [רבי אלעזר שאל את רבי שמעון אביו ואמר, הרי הקשר של הכל נקשר בקדש הקדשים כדי להאיר, הדבקות של הרצון של כהנים לוים וישראלים למעלה, עד היכן היא עולה?] אָמַר לֵיהּ הָא אוֹקִימְנָא, עַד אֵין סוֹף, [אָמַר לוֹ, הֲרֵי בֵּאַרְנוּ, עַד אֵין סוֹף.] היינו ששאל ר' אלעזר לר"ש אביו עד היכן עולה ההשגה והמחשבה של עבודת כהנים לוים וישראלים. והשיב לו שעולה עד אין סוף. ואין הכוונה ח"ו שהאין סוף מתפעל ונשנה על ידי עבודת האדם. כי על זה כתוב אני ה' לא שניתי. וכתיב ואם צדקת מה תתן לו. אלא שזאת יובן על דרך משל שאנו רואים שהשמש מאירה תמיד בתקופה על כדור הארץ. ואם יש עבים ועננים נסתר האור מן הארץ. ואשר בא רוח ומפזר העננים שוב יזרח האור הגדול עלי ארץ. ומובן ממילא שכל זאת איננו גורם שום השתנות בעצמות השמש. וכן הוא למעלה מעלה עם אור האין סוף. שעל ידי עונות האדם פוגמים למעלה לגרום פירוד בין שתי אלה המדות תפארת ומלכות. קוב"ה ושכינתיה. זעיר ונוקביה. משפט וצדק. כי ממשיכים לשם חשכות מן הסטרא אחרא והתגברות מדת הדין. כמ"ש שתה עונותינו לנגדך עלומנו למאור פניך. ועל ידי תשובה ותפלה וצדקה תורה ומצות מתבטלים כל ההסתרות וההעלמות. כי החשך בטל ומבוטל על ידי אורה זו תורה. ואז שוב מתיחדים קוב"ה ושכינתיה. והשכינה הקדושה נתמלאה מן שפע רב הנמשך אליה מן שאר הספירות המלאות אור אין סוף ב"ה. ואז ליהודים היתה אורה ושמחה. דִּין אִיהוּ גְּבוּרָה, מִשְׁפָּט עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, צֶדֶק מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא, מֹאזְנֵי צֶדֶק תְּרֵין סַמְכֵי קְשׁוֹט, הִין צֶדֶק אוֹת בְּרִית, כֹּלָּא לְאַחְזָאָה אֵיךְ אִתְנְהִיג עָלְמָא, דין איהו גבורה וכו' עד כלא לאתחזאה איך מתנהג עלמא. כל זה מובן מעצמו מכח הנ"ל. ומודיע בזה כי שש ספירות האחרונות מן גבורה עד מלכות עיקרן הוא בשביל התחתונים בלבד. כי שייך בהם שכר ועונש. אבל בשביל העליונים שאין שייך בהם שכר ועונש היה די בארבע ספירות הראשונות כתר חכמה ובינה וחסד. כידוע שכל המלאכים ניזונים מן מדת החסד. ובזה יובן מה שמסיים אחרי ביאורו ענין השש ספירות האחרונות. כלא לאחזאה איך מתנהג עלמא. היינו עולם הזה בהשגחה פרטיות של שכר ועונש. אֲבָל לָאו דְּאִית לָךְ צֶדֶק יְדִיעָא דְּאִיהוּ דִּין, וְלָאו מִשְׁפָּט יְדִיעָא דְּאִיהוּ רַחֲמֵי, וְלָאו מִכָּל אִלֵּין מִדּוֹת כְּלָל: אבל לאו דאית לך צדק ידיעא וכו'. ר"ל כי מצד עצמות המאציל אין שייך לערוך בו שום התחלקות והשתנות של מדת הדין ומדת הרחמים. או מדה אחרת. כי כל מדה היא פרט מן הכלל והתחלקות הכלל לפרטים שונים. ואצל המאציל אין שייך תוארים כאלה. כי לית מחשבה תפיסה ביה כלל. ואך נודע לנו מצד הבריאה כי הוא מקור של החיים והעונג הרוחני. והוא הכח של כל מיני כחות. והוא עצם השכל של כל מיני חכמות. ושם השכל והכח והחיים והעונג הכל כלל אחד וקשר אחד. מה שאין הפה יכול לדבר ואין השכל של בעל ה' חושים יכול להשיג. ותכלית הידיעה היא אשר לא נדע. אבל בקש תבקשהו. כמ"ש ישמח לב במקשי ה'. בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:עודכן לאחרונה לפני שנתיים
מתוך:

ויקיטקסט ™